בעוד התקשורת העולמית עסוקה במשא-ומתן המחודש בין ישראל לפלסטינים שמתקיים בירדן,
ביקר אסמאעיל הניה, ראש ממשל החמאס בעזה, במספר מדינות בעולם האסלאמי - מצרים,
סודאן, תורכיה ותוניסיה (בהמשך יבקר גם בקטר, בחריין ובאיראן). בביקוריו בסודאן ובתוניסיה, הדגיש הניה כי הנסיבות במזרח-התיכון
השתנו לרעת ישראל ולטובת הפלסטינים, וקרא להקים במדינות ערב את "צבא ירושלים" ("ג'יש אלקדס"), כדי לקיים ג'האד למען חיסולה של מדינת ישראל (לראשונה העלה רעיון זה בחודש שעבר, בעודו בעזה, ביום השנה לייסוד החמאס).
איסמאעיל הניה, ראש ממשל החמאס בעזה
במהלך מסעו במדינות הנזכרות ציין הניה כי ישראל נמצאת בעקבות אירועי "האביב הערבי" בשפל חסר-תקדים מבחינה אסטרטגית, שכן אין לה
יותר בני-ברית במזרח-התיכון. תורכיה, בת-ברית של ישראל בעבר, הפכה תחת מנהיגותו של ארדואן לתומכת חמאס נלהבת; מצרים, אשר בעת שלטונו של מובארכ שיתפה עימה פעולה ברמה הביטחונית, הפכה למדינה שבה תנועת האחים המוסלמים, תנועת האם של החמאס, מובילה; בתוניסיה עלתה מפלגה איסלאמית בשם "התחייה" (אלנהצ'ה) המזוהה עם תנועת האחים המוסלמים.
לדעת הניה, עליית האסאלם הפוליטי, ובמיוחד תנועת האחים
המוסלמים, מעמידה את ישראל בפני עוינות חסרת תקדים באזור. התנועות האסלאמיות, ובכללן תנועת האחים המוסלמים, עוינות מאד כלפי ישראל, מתנגדות לאופציית פיתרון הסכסוך סביב מתווה "שתי מדינות לשני
העמים" ואופציית ה"ג'האד", כלומר מאבק אלים למען "שחרור פלסטין", נתפסת על-ידן כאופציה היחידה לפיתרון הבעיה הפלסטינית. לפיכך, לדעת הניה, הנסיבות החדשות מהוות הזדמנות פז עבור הפלסטינים לגייס תמיכה מהעולם הערבי והאיסלאמי ולקיים "ג'האד" נגד ישראל.
נשאלת השאלה: עד כמה מדובר בניתוח מדויק של המציאות או שמא מדובר למעשה במשאלת לב של הניה? לכאורה הניה צודק. מחד גיסא, אכן ישראל סובלת מהעדר בני ברית באזור. התנועות האסלאמיות סביבה מייצרות מצב שאינו נוח לה, במיוחד כשמדובר בתנועת האחים המוסלמים, תנועת האם של החמאס, המסייעת לה מבחינה אידיאולוגית, פוליטית וחומרית. הקשיים בפניהם עומדים להתמודד המשטרים הערביים, בראשם בעיות הכלכלה, עלולים לעורר חיפוש אחר "שעיר לעזאזל" בדמותה של ישראל, אותה ניתן יהיה להאשים בכל בעיה שקיימת. מצב זה עלול לאפשר הקמת "צבא ג'האדי" של מתנדבים אסלאמיסטים, ביניהם עלולים להיכלל אף תומכי אלקאעידה. מאידך גיסא, ישראל רגילה להתקיים בסביבה עוינת, כך שלא מדובר בשינוי דרסטי במצבה האסטרטגי. מעבר לכך, לא נראה כי בטווח המיידי מדינות ערב יפעלו במרץ להקים את "צבא ירושלים" כשהמנגנונים הביטחוניים שלהן, המערכות הבירוקרטיות שלהן וכלכלותיהן עדיין אינם יציבים. בטווח המיידי נראה כי המשטרים הערביים יעדיפו להתבסס קודם לכן בשלטון ויבחרו להתרכז בטיפול בבעיות הפנים, דבר שיכול לקחת כמה שנים. אם יחושו שאינם מסוגלים להתמודד עם בעיות הפנים, הם עלולים להסיט את בעיות הפנים החוצה על-ידי השימוש בישראל. בכל מקרה, נראה כי עד שהמשטרים האסלאמיים מסביב יתפנו להתרכז ב"בעיה הפלסטינית", ישראל תהיה ערוכה יותר ואף תאמץ שיטות מתקדמות יותר כדי להתמודד מול האתגרים הניצבים בפניה.
