פרויקט הגרעין האיראני - סיכויים וסיכונים

הפרשנים הרבים הדנים בימים אלה בנושא הגרעין האיראני מעלים שאלות רבות לדיון. השאלות המרכזיות הן: עד כמה איראן קרובה להשגת נשק גרעיני? במקרה שאכן תשיג איראן נשק גרעיני, האם יעודו יהיה לשמש נשק הרתעתי בלבד, כדי לבסס את מעמדה של איראן כמעצמה אזורית ולהעניק למשטר מעין ערובה לשרידותו? או שמא הנשק נועד לצורך תקיפת/השמדת ישראל? ואם אכן נועד לתקיפת/השמדת ישראל, עד כמה האיום הוא ממשי ומיידי? האם המשטר האיראני הינו רציונאלי ופועל על-פי ההגיון? ואם כן, האם הדבר מעיד על כך שהסיכויים לשימוש בנשק הגרעיני נמוכים? האם הצעדים שננקטים מצד המערב, לרבות הסנקציות על איראן אפקטיביים או דווקא גורמים למשטר באיראן להאיץ את פיתוח פרויקט הגרעין? והאם לאיראן יש כלל זכות להקים פרויקט גרעין ("פרויקט אזרחי לצרכי שלום", לטענתם)? ואם לא, מי אמור למנוע זאת ממנה?

השאלות רבות וקשות, ובאופן טבעי מתקיים ויכוח סוער בנוגע לתשובות עליהן. הדעות השונות של הפרשנים והיעדר מידע כולל מקשים על גיבוש דעה חד-משמעית בנושא, אך מאחר שהשאלות הן הרות גורל עבור כל ישראלי, אין מנוס מלהתמודד איתן. 

-          עד כמה איראן קרובה להשגת נשק גרעיני?

בעניין זה ניתן להתייחס לדברי ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, שטען לפני ימים אחדים (בתוכנית  "60 Minutes" – ראה קישורית לתוכנית להלן) כי איראן קרובה כשלוש שנים מהשלמת פרויקט הגרעין. אם נצרף לכך את דברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ששודרו לפני כשבוע, לפיהם ההחלטה לתקוף את איראן יכולה להתבצע תוך ימים או חודשים, אך לא שנים, ניתן להעריך במשתמע כי איראן רחוקה לפחות חודשים מהשלמת הפרויקט, אך לא במרחק של שנים.

-         עד כמה המשטר האיראני פועל על-פי הגיון? ועד כמה סיכייו להשתמש בנשק הגרעיני ממשיים?

רבים מהפרשנים טוענים כי השלטון האיראני הינו פרגמטי ופועל על-פי כללי ההגיון ושיקול הדעת, למרות עמדותיו הרשמיות הקיצוניות, וכי אינו נוטה לנקוט צעדים הנחשבים להתאבדותיים מבחינתו. הפועל היוצא מכך הוא שלא סביר כי משטר הפועל בשיקול דעת ובהגיון יעשה שימוש בנשק גרעיני, שעלול להביא בסופו של דבר להביא להשמדתו ולהשמדתה של אוכלוסיית איראן. על-פי פרשנים המצדדים בעמדה זו, המשטר האיראני יעדיף את הנשק הגרעיני כנשק אסטרטגי לצורכי הרתעה וכמכשיר לביסוס מעמדה של איראן כמעצמה אזורית ועולמית בעלת יוקרה והשפעה רבה. כמו-כן, ייתכן שהמשטר האיראני רואה בנשק הגרעיני ערובה לשרידותו, מתוך צורך הרתעתי לצרכי פנים, אם כי הדבר לא נראה סביר וגם לא יעיל (שכן לא נראה כי הציבור האיראני יימנע מלהפיל את השלטון, אם יחפוץ בכך, רק בשל העובדה שברשות השלטון נשק גרעיני). 

  

על-פי הפרשנים המצדדים בטענה לפיה המשטר באיראן פועל בצורה הגיונית ובשיקול דעת, עולה הטענה לפיה מאז המהפכה האסלאמית בשנת 1979 המשטר האיראני לא פעל בצורה בלתי שקולה, אלא הפגין יכולת חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך, כמו במשחק השחמט, אותו המציאו הפרסים (או לפחות הדבר מיוחס להם). ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, גם חושב כך, וטען בראיון לתוכנית "60 Minutes" כי האיראנים הם אנשים פרגמטיים איתם ניתן להתמקח ולהתפשר (סוחרים מבטן ומלידה, או "ממציאי תרבות הבאזאר" כלשונו). עם זאת, לא בטוח שעם האיאתוללות, שהם מקבלי ההחלטות באיראן, ניתן יהיה להתפשר על בסיס "מקח וממכר" שמתקיים בשווקים, שכן האיאתוללות רחוקים מאד מאותה תרבות באזאר, ונחשבים לבעלי עקרונות נוקשים עליהם אינם מתפשרים ובהם הם דבקים בקיצוניות. 

לעומת הפרשנים הטוענים שהאיראנים פרגמאטיים ניצבים פרשנים אחרים הטוענים כי איראן נשלטת על-ידי מנהיגות קיצונית במיוחד, שאינה פועלת על-פי שיקול הדעת המקובל ועלולה בסבירות גבוהה לעשות שימוש בנשק גרעיני. אבי תפיסה זו הוא המזרחן הידוע, פרופ' ברנרד לואיס, הרואה במשטר האיראני משטר הפועל על בסיס אידיאולוגיה משיחית. אחד המומחים האמריקאיים הבכירים לחקר איראן, ששרת בפנטאגון שנים רבות (בין השאר תחת שלטון בוש הבן), ד"ר הארולד רוד, מצדד בתפיסה של לואיס וטוען כי המשטר האיראני קיצוני ביותר, פונדאמנטליסטי ובעל חזון משיחי באופן שמעלה את הסבירות כי יעשה שימוש בנשק גרעיני. על-פי תפיסת מנהיגי איראן, לטענת רוד, יצירת מצב כאוטי-אפוקליפטי אשר ניתן להגיע אליו כתוצאה משימוש בנשק גרעיני, הוא מהלך רצוי בעיני המשטר האיראני שייקרב בהכרח - על-פי תפיסת המשטר - את בואו של המשיח המוסלמי (ה"מהדי") ואת יום הדין, לו מייחל השלטון. ניתוח זה מחייב התייחסות לזרמים אידולוגיים השונים הקיימים באליטה השלטונית באיראן, ואחד מהזרמים הללו הוא אכן הזרם המשיחי, אותו מייצג יותר מכל הנשיא האיראני, מחמוד אחמדי-נז'אד. לעומת אחמדי-נז'אד, המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנא'י, שהינו מקבל ההחלטות הראשי באיראן, אינו נמנה על הזרם המשיחי, עד כמה שידוע לנו, וגם לא ידוע עד כמה האיאתולות שבסביבתו מחזיקים בתפיסה זו. כפי הנראה, ח'אמנא'י אף מתנגד לזרם זה, והרחיק מקרבו תומכים בזרם זה. אחמדי-נז'אד הינו תלמידו של האיאתוללה מחמד תקי מצבאח יזדי, מבכירי אנשי הדת באיראן, שנחשב למנהיג החוג המשיחי באיראן (המכונה "חוג'תיה"), אך לאחרונה התנער מצבאח יזדי מאחמדי-נז'אד, בעקבות הקרע שנוצר בין ח'אמנא'י לאחמדי-נז'אד, והוא התייצב לצדו של ח'אמנא'י. כך נראה שהזרם המשיחי באיראן נדחק הצדה באיראן, לפחות לעת עתה, אם כי גם קיים סיכוי כי הוא מבעבע מתחת לפני השטח. יש לציין כי מחולל המהפכה האיראנית, איאתוללה ח'מיני, הרחיק בשנות השמונים את החוגים המשיחיים מקרבתו, בעוד שח'אמנא'י, שקרב אליו חוגים אלה עד לשנתיים האחרונות, החל להרחיקם מחשש שיחלישו את מעמדו כמנהיג אבסולוטי, שכן הזרם המשיחי מצדד בין השאר בביזור מסוים של המנהיג הרוחני. מאבקי הכוח בין ח'אמנא'י לאחמדי-נז'אד בשנתיים האחרונות מרמזים כי כוחו של ח'אמנא'י חזק בהרבה מזה של אחמדי-נז'אד, וכי לא בטוח כי נראה את אחמדי-נז'אד כנשיא לאחר 2013 (הבחירות לנשיאות יתקיימו בשנה הבאה, שכן כהונת נשיא היא לארבע שנים, ואחמדינז'אד בשלהי כהונתו השנייה). יש לקחת בחשבון שח'אמנא'י כבר לא כל כך צעיר (בן 72) ותוך כמה שנים עלול לעלות במקומו איאתוללה קיצוני שנמנה על הזרם המשיחי, ואז האיום האיראני עלול להיות ממשי הרבה יותר. עד כמה שידוע לנו, ח'אמנא'י שולט כעת ללא עוררין ב"משמרות המהפכה" שאמונים על אבטחת  פרויקט הגרעין והפעלתו, וכי הוא ממנה את האנשים במנגנון זה באופן אישי. עם זאת, אין לשלול את האפשרות כי מתחת לפני השטח האסכולה המשיחית חדרה לשורות אנשי "משמרות המהפכה". במקרה כזה קיים סיכון מסוים לשימוש בלתי מבוקר בנשק הגרעיני מצד אחד או כמה מאנשי "משמרות המהפכה" (סיכוי שהוא קלוש, בשל מערכות הבקרה המקובלות בפרויקט מעין זה).

-         מדוע דווקא ישראל נתפסת כיעד העיקרי לתקיפה?

ישראל נחשבת "רק" ל"שטן הקטן" על-פי האידיאולוגיה הח'מיניסטית, בעוד שארצות-הברית היא "השטן הגדול". אז איך קרה שישראל הפכה ליעד העיקרי להתקפה אפשרית מצד איראן? האם האיראנים מעוניינים לאכול את הקינוח לפני המנה העיקרית? היינו מצפים שאיראן תתמקד בארצות-הברית, היא "השטן הגדול" בעיניהם, אך לא כך הדבר. ייתכן שהמשטר באיראן מתרכז בישראל מתוך תפיסה שהיא יעד קל יותר להשתלח בו. השמדת ישראל, לצערנו, היתה ועודנה סיסמה שנתפסת כרטוריקה מגייסת ממדרגה ראשונה בעולם המוסלמי כדי ללכד את השורות, ובכך מעוניינת המנהיגות האיראנית. הפניית השנאה לישראל נועדה, בראש ובראשונה, לקדם אחדות אסלאמית תחת שרביט איראן שתאפיל על השסע בין השיעים לסונים, שכן הנושא הפלסטיני, ובמיוחד גורל ירושלים, נתפס על-ידי המוסלמים ככלל כנושא החשוב ביותר. סביר להניח שמנהיגי איראן כיום לא רואים בישראל את האויב העיקרי, שכן הם מבינים שישראל לא מסכנת את קיומה של איראן, וספק רב אם המשטר האיראני יהיה מוכן לסכן את קיומה של איראן רק כדי לפגוע בישראל. האיראנים מבינים שישראל היא מס שפתיים כדי לשריין תמיכה בעולם המוסלמי, והם גם מבינים כי לישראל יכולת תגובה. הסיכון כי איראן תעביר לחזבאללה או לחמאס נשק גרעיני, כדי להתחמק מתגובה ישראלית קיימת, אך הסבירות לכך היא לא גבוהה במיוחד, שכן פרויקט גרעין הוא נכס אסטרטגי לאומי ממדרגה ראשונה שמדינות לא נוטות להעביר הלאה לגורם אחר, אך גם לכך ישראל צריכה להיות ערוכה.

-         מי אמור למנוע מאיראן נשק גרעיני ?

התשובה היא: לפחות ארצות-הברית, סעודיה, בחריין וישראל. למעשה, כל מדינה שחשה מאוימת על-ידי איראן או/ומעוניינת בעולם בטוח יותר. אלא שאת היעד רבים רוצים להשיג, אבל את המשימה לא רבים, אם בכלל, מעונינים לבצע. אובאמה נמנע באופן שיטתי מעימות צבאי, האירופאים חוששים מההשלכות הכלכליות של מתקפה והסעודים והבחריינים אינם מסוגלים לתקוף את איראן. על-פי מה שאנחנו שומעים בתקשורת, תקיפה ישראלית תוכל רק לעכב את פרויקט הגרעין האיראני, שאתריו פזורים, לדברי מאיר דגן, על פני עשרות אתרים. לפיכך, נראה כי תקיפה ישראלית אינה כדאית והשלכותיה עלולות להיות חמורות לגבי ישראל. לא רצוי שישראל תיכנס לבדה לעימות מול מעצמה כמו איראן, שהוכיחה עצמה כבעלת יכולת לספוג אבדות במהלך מלחמת איראן-עיראק, בה נהרגו כ-750,000 איראנים, והמשטר רק התחזק מאז. ישראל פועלת נכון כשהופכת את נושא הגרעין האיראני לבעיה בינלאומית, ובכך תורמת במידה רבה להפעלת הסנקציות נגד איראן, סנקציות חונקות השוחקות את כלכלתה ועשויות למוטט את הכלכלה האיראנית ולערער את השלטון בה.  

-         האם הצעדים שננקטים מצד המערב, לרבות הסנקציות כלפיה אפקטיביים או דווקא גורמים לשלטון האיראני להאיץ את פיתוח פרויקט הגרעין?

המנופים השונים המופעלים נגד איראן נועדו לעכב את תוכנית הגרעין וחלקם אפקטיביים. המטרה של הסנקציות הכלכליות היא להציב דילמה בפני המשטר האיראני – או שאתם מוותרים על פרויקט הגרעין או שהמשטר שלכם יקרוס כלכלית (דילמה קשה לכל מדינה באשר היא). מכאן שהמשטר האיראני צריך להחליט – להפסיד הרבה כסף ולהמשיך עם הגרעין או לוותר על הפרויקט ולזכות בכלכלה יציבה. נראה כי למשטר האיראני כבוד עצמי גבוה מאד, והוא לא מוכן לכרוע ברך בפני תכתיבי המערב ולציית לו. ייתכן שגם המשטר האיראני מעריך כי יתמודד עם הסנקציות מבחינה כלכלית ובסופו של דבר המערב ימצמץ ראשון, כאשר מחירי הנפט ירקיעו שחקים. אז יוכל המשטר האיראני אולי אף להרוויח מהסנקציות לטווח ארוך, כשמחירי הנפט יישארו בשיא. נראה כי המשטר האיראני מוכן להקריב לפחות חלקית את הכלכלה האיראנית על מזבח הכבוד הלאומי והשאיפות להפוך למעצמה איזורית, כזו שתוכל בעתיד להכתיב את התנאים באזור. בנסיבות אלה, סביר להניח כי האיראנים מאיצים כעת את פרויקט הגרעין, כדי שיוכלו להציב בקרוב עובדה מוגמרת. ייתכן שהמשטר האיראני יצהיר כי מוכן לוותר על פרויקט הגרעין כשבפועל כבר יהיה ברשותו המוצר המוגמר. צריך לקחת בחשבון כי הטלת הסנקציות הגיעה בשלב מאוחר מידי, וייתכן שאם היו מופעלות על איראן לפני עשר שנים, הן היו יעילות. כעת, הטלת הסנקציות ממש בישורת האחרונה של פרויקט הגרעין האיראני נראית צעד לא אפקטיבי במיוחד, אלא אם כן הכלכלה האיראנית לא תעמוד בסנקציות ותתמוטט.

-         האם לאיראן יש כלל זכות להקים פרויקט גרעין ("פרויקט אזרחי לצרכי שלום", לטענתם)?

ישנם הטוענים שלאיראן יש זכות מלאה להחזיק בפרויקט גרעיני למטרות אזרחיות, כמו מדינות רבות אחרות. מסיבה זו איראן טוענת כי מטרתה היא הקמת פרויקט גרעין אזרחי. מומחים טוענים כי תהליך המעבר משימוש באנרגיה אזרחית לאנרגיה לשימוש צבאי יכול לקחת מספר שבועות, כך שאיראן בעלת הפרויקט האזרחי עלולה להחליט תוך שבועות מספר על הפיכתו לפרויקט צבאי. המדיניות האיראנית הזו נועדה, כפי הנראה, להטעות את הקהילייה הבינלאומית, מה גם שאיראן היא אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם ואינה זקוקה במיוחד לפרויקט גרעין אזרחי.

סיכום

ניתן להעריך כי איראן לא תעז להשתמש בנשק גרעיני, לפחות תחת עלי ח'אמנא'י, אך מדובר בתהליך התחמשות מסוכן. שינויים בהנהגה האיראנית, למשל התחזקות הזרם המשיחי, או לחילופין הרגשה של המנהיגות האיראנית כי היא נדחקת לפינה עלולים להיות מסוכנים מאד עבור ישראל. מעבר לכך, הצטיידות איראן בנשק גרעיני עלולה להוביל למרוץ חימוש גרעיני באזור, במיוחד סעודיה, מצרים ותורכיה הנאבקות עם איראן על הגמוניה אזורית, ואז מצבה האסטרטגי של של ישראל עלול להתדרדר.

לסיום, אף אחד לא יודע בוודאות אם איראן תשתמש בנשק גרעיני או מתי, וייתכן שהמשטר האיראני טרם גיבש מדיניות סדורה בנושא. לפיכך, על ישראל להיערך להגנת העורף ולהימנע מתקיפה באיראן שעלולה להתברר כלא יעילה ואף עלולה לחשוף את העורף הישראלי להתקפות נקם מצד איראן ושלוחותיה, ובמיוחד חזבאללה וחמאס. ייתכן מאד כי קיומו של פרויקט הגרעין האיראני היא עובדה מוגמרת, שכן איראן נמצאת כבר בישורת האחרונה שלו, בשלב שבו לא נהוג לוותר, אלא בו המוטיביציה והאנדרנלין עולים והרצון לסיים גבוה במיוחד. מעבר לכך, יש לקוות כי הסנקציות החמורות נגד איראן יובילו בסופו של דבר לקריסת השלטון האיראני באופן שיסיר את איום הגרעין.  

 לעיון נוסף:

 "60 Minutes" עם מאיר דגן - http://www.cbsnews.com/video/watch/?id=7401688n&tag=contentBody;storyMediaBox
המאמר של הארולד רוד - http://www.stonegateinstitute.org/2883/iranian-regime-rational