יום שני, 13 באוגוסט 2012

מורסי מדיח את ראשי הצבא כצעד לקראת שליטה מלאה במנגנוני המדינה

ההחלטה של נשיא מצרים, מוחמד מורסי, להדיח את יו"ר המועצה הצבאית ששלטה עד רגע זה במצרים, הגנראל מחמד טנטאוי, את הרמטכ"ל, סאמי ענאן, את ראש המודיעין הכללי, מוראד מואפי, מהווה ללא ספק מהלך שנועד לבסס את השליטה של "האחים המוסלמים" במנגנוני המדינה ואת מעמדו כשליט אבסולוטי.

מאז נבחר מורסי לנשיא, ב-24 ביוני 2012, ניכרה בין ראשי הצבא לבכירי הממשל מתיחות רבה, כשהצבא למעשה שולט במדינה ושולל ממורסי, באמצעות תיקונים בחוקה, סמכויות רבות. מתיחות זו יכולה היתה להימשך תקופה ארוכה, אך מורסי הרגיש שהזמן בשל למהלך. מורסי ביטל תיקונים אלה והדיח בכירים בצבא ובמנגנוני הביטחון ללא התנגדות מיוחדת מצד אנשי הצבא, דבר שמעיד על חולשת מעמד הצבא במדינה מלכתחילה (זאת בניגוד למה שהצטייר בתקשורת). הפיגוע בסיני שהביא למותם של 16 חיילים מצרים ושבוצע על-ידי פעילים המזוהים עם ארגון אלקאעידה וכן המבצע הצבאי המצרי שבא בעקבותיו סיפקו שעת כושר מצוינת עבור מורסי להדחת קצינים בכירים נוספים שכשלו כביכול בתפקידם וכך למעשה להחליש את מעמד הצבא במדינה.

נשיא מצרים, מוחמד מורסי

מצב זה מזכיר בהחלט את מה שהתחולל בתורכיה בשנה-שנתיים האחרונות, במהלכן עברו הצבא ומנגנוני הביטחון, שנחשבו לכוחות מודרניים ומערביים המהווים משקל נגד לאיסלאמיסטים, תהליך הכפפה אגרסיבי למפלגה האסלאמית.

באופן פרדוקסלי, מצרים שכעסה על נשיא תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, שהציעה לה בעקבות נפילת משטרו של מובארכ את "המודל התורכי" למהפכה האסלאמית, מאמצת מודל זה ובמהירות רבה במיוחד. המהלך שבו נקט מורסי להכפפת הצבא למפלגתו התנהל על-ידי ארדואן כעשור לאחר עלייתו לשלטון, בעוד למורסי הדבר לקח פחות מחודשיים מאז בחירתו לנשיא.

אם ימשיך מורסי לממש את המודל התורכי, צפויה לנו בהמשך השתלטות של תנועת "האחים המוסלמים" על מערכת המשפט במדינה (הנשלטת נכון לעכשיו על-ידי ליבראלים), על המשטרה ועל מנגנוני ביטחון שעדיין לא זכו לטיפולו של מורסי. גם חירויות הפרט צפויים להצטמצם, ובמיוחד חופש העיתונות, שכבר נפגע עם הגשת כתבי אישום כלפי עיתונאים "מסיתים" והחלפת עורך העיתון הממשלתי "אלאהראם". מהלכים אלה יקדמו את מצרים צעד נוסף לעבר האסלאם הקיצוני ומצמצמים באופן ניכר את הסיכויים לדמוקרטיזציה במדינה, אליה שאפו רבים ממחוללי המהפכה במצרים.

לקריאה נוספת, ראה: http://news.nationalpost.com/2012/08/13/mohammed-morsi
http://english.al-akhbar.com/content/egyptian-journalist-be-tried-insulting-mursi

יום חמישי, 2 באוגוסט 2012

סוריה מתקדמת לשלב ההכרעה - האם תישאר מדינה מאוחדת?

עם התגברות המהומות בסוריה, נראה כי טבעת החנק סביב צווארו של בשאר אלאסד מתהדקת. תחושות של רגע הכרעה ניכרות היטב הן על המשטר, שמעצים את השימוש בכוח לדיכוי המהומות, והן על המורדים המעודדים להמשיך במאבקם ככל שהמשטר נחלש. אם "אפקט הדומינו" של "האביב הערבי" יחול על סוריה ומשטרו של אסד יקרוס, עלולה המדינה להיגרר למלחמת אחים, בדומה למה שקרה בעיראק בעקבות קריסת משטרו של צדאם חוסיין, באופן שעלול לאיים על אחדותה הטריטוריאלית.

                                      סוריה בימי המנדט הצרפתי: הפיצול בין האזורים השונים...

כבר עתה ניכרת ביתר שאת עוינות כלפי המיעוט העלוי (כ-10% מאוכלוסיית סוריה), הנחשב בעיני רבים ללא מוסלמי ועלול אף להישחט על-ידי הרוב הסוני עם נפילת השלטון (הרוב הסוני מונה כ-75% מהאוכלוסייה). המיעוט העלוי לא צפוי לוותר בקלות על מעמדו הבכיר במדינה, אלא ימשיך להיאבק על מקומו. העלוים יאלצו להיאחז בערי החוף שבהם הם מרוכזים מאות שנים (לאטקיה, טרטוס, ג'בלה ובניאס) וההרים הסובבים אותם, ולהגן על עצמם משם, אך ספק אם יוכלו לשרוד זמן רב מול התקפות הרוב הסוני במדינה. גם האזורים המסורתיים בהם מרוכזים העלוים אינם מקלט בטוח עבורם, שכן תהליכי הגירה במהלך השנים שינו את המצב הדמוגרפי באזור: במחוז לאטקיה ישנם כיום יותר מ-50% סונים ובעיר עצמה 70%-50% סונים, על-פי אומדנים שונים; בניאס מחולקת בין סונים לעלוים; טרטוס הינו מאחז עלוי לחלוטין, אך ספק אם העיר תספק מקלט בטוח לעלוים לאורך זמן. ישנם דיווחים בתקשורת המעידים על עזיבה סונית של האזור ההררי-כפרי שמסביב לטריטוריה המסורתית של העלוים ולעזיבה במקביל של עלוים את העיר דמשק ומעברם לטריטוריה העלוית המסורתית. זוהי מגמה המעידה על תהליך התבצרות של כל אחת מהעדות בטריטוריות נפרדות בעקבות במהומות במדינה.  

במקביל מגלים הכורדים בסוריה (כ-10% מהאוכלוסייה) בעקבות המהומות נטייה לבדלנות ולאחרונה הם עסוקים בניסיון לספח את אזור כורדיסטאן הסורי לאזור האוטונומי של כורדיסטאן העיראקית. וישנן גם קהילות נוספות: הדרוזים המבוצרים באזור "הר הדרוזים" (כ-5% מהאוכלוסייה) והנוצרים (כ-10% מהאוכלוסייה) - אוכלוסייה מפוצלת בין כנסיות שונות שהתמחתה במסחר, פיננסים והשכלה גבוהה ומורידה פרופיל בימים אלה מחשש מפעילי האסלאם הקיצוני. 

הפיצול הגאוגרפי הזה עלול להשיב את סוריה לתקופה שבין 1936-1920, כאשר האזור היה מפוצל בין אזורים אוטונומיים שונים: הטריטוריה העלוית, הטריטוריה הדרוזית בהר הדרוזים, הטריטוריה הסונית (שחולקה לשני אזורים נפרדים: דמשק וחלב). עם זאת, נראה כי מוסד המדינה לא ייעלם בקלות, ותיתכן קואליציה שלטונית בעלת מבנה אחר, אשר תאפשר איזון צודק יותר בין העדות, זאת על-פי שיעורן באוכלוסייה, בדומה למה שקרה בעיראק, שבה שלטון המיעוט הסוני הוחלף בשלטון קואליציוני בעל דומיננטיות של השיעים - עדת הרוב.

חומר נוסף לקריאה:
http://www.foreignaffairs.com/features/letters-from/syrias-alawite-refuge
http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2012/jul/25/syria-tribal-rivalries-shape-future?INTCMP=SRCH