הכלכלה הפלסטינית במשבר חמור

בחודש האחרון, הרבו כלי התקשורת בארץ ובעולם לעסוק במחאה החברתית-כלכלית שפרצה בגדה המערבית. מחאה זו, אשר ללא ספק מושפעת מאירועי "האביב הערבי", הינה בעלת מאפיינים מקומיים ייחודיים לצד מאפייניה הגלובליים. המחאה נובעת בעיקר מעליית המחירים בעולם, ובישראל בפרט, שכן ישראל מספקת את רוב המוצרים לרש"פ ומשפיעה באופן ישיר על רמת המחירים בה. מאחר שמחירי המוצרים ברש"פ מקבילים באופן כמעט זהה לאלה שנמכרים בתחומי "הקו הירוק", בעוד הפלסטיני הממוצע מרוויח רק כ-1,300 ש"ח בחודש, המצוקה הכלכלית ברש"פ בהחלט חמורה. עליית מחירי הדלק ל-8 ש"ח ומעלה היתה הקש ששבר את גב הגמל.

מחאה על יוקר המחייה שהתקיימה ברמאללה

לכאורה מפתיע שהמחאה החברתית הפלסטינית פרצה דווקא לאחר מספר שנים של צמיחת הכלכלה הפלסטינית (בין השנים 2007 ל-2011 נאמדה הצמיחה בגדה המערבית ב-7.7%). עם זאת, גם יוקר המחיה עלה. דוח של הבנק העולמי משלהי יולי 2012 מעיד על כך שהצמיחה נבעה מתרומות שקיבלה הרש"פ מחו"ל ולא מהתפתחות המשק הפלסטיני, ולכן צמיחה זו היא מלאכותית. בשל הצטמצמות היקף התרומות מחו"ל לרש"פ בשנה האחרונה בשל המצב הכלכלי הקשה באירופה ובארצות-הברית, נראה כי נתוני הצמיחה השנה יהיו שליליים.

האשם העיקרי שסומן על-ידי המוחים הוא ראש הממשלה של הרש"פ, סלאם פיאצ', אשר הבטיח לפלסטינים עצמאות כלכלית תוך החרמת התוצרת הישראלית, אלא שתחת כהונתו התלות בישראל דווקא גברה, החרם על המוצרים הישראליים נכשל ומספר הפועלים הפלסטינים מהגדה העובדים בישראל עלה (בשנה האחרונה נאמד מספר הפועלים הפלסטינים המועסקים בישראל בכ-60,000 פועלים, שהם 20%-16% מכוח העבודה הפלסטיני). כדי להתמודד עם המחאה, מיהרה הרשות הפלסטינית להכיל את האירועים, להבטיח הפחתה של המע"מ בחצי אחוז (לרמה של 15%) ולהאשים את ישראל בבעיותיה הכלכליות, כדי להסיט את הדיון הציבורי הפלסטיני לעבר ישראל. ברש"פ נשמעו אף קולות לביטול הסכמי אוסלו ובמיוחד לביטול הסכם פריז, הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו, שקובע מסגרת מכס משותפת לישראל ולרש"פ, אשר מגבילה, לטענת הרש"פ, את רווחיה. במקביל, הבטיחה הרשות הפלסטינית להוריד את מחירי הדלק וגז הבישול ולצמצם בהוצאות משרדי ממשל הרש"פ, כולל קיצוץ במשכורות הבכירים.

אפשר להאשים את פיאצ' בכישלונותיו, אבל אפשר גם להודות שהאתגר שהציב בפני עצמו היה שאפתני מדי. מניתוח הכלכלה הפלסטינית ניתן להסיק שהיא אינה יכולה להיות עצמאית, שכן היא נשענת כמעט באופן מוחלט על ישראל ותורמים מחו"ל. במילים אחרות, אם ישראל או התורמים 'סוגרים את השיבר', הכלכלה הפלסטינית מתמוטטת. מניתוח של הכלכלן יצחק גל בנוגע לשנים 2008-2009, עולה כי 20% מהמקורות התקציביים של הרש"פ הושגו ממימון חוץ (תרומות); 30% מגביית מיסים בתחומי הרש"פ וכ-50% ממסים שנגבים עבורה על-ידי ישראל, מתוקף הסכם פריז. בעוד שההכנסות נשענות על ישראל והמדינות התורמות, מנגנוני הרש"פ הם המקור העיקרי להוצאות: הוצאות הרש"פ הן בעיקר לצורך תשלום משכורות, המהווים 60%-50% מתקציבה. בשל ההוצאות האדירות של מנגנוני הרש"פ המנופחים, הגרעון התקציבי של הרש"פ תופח אל מעבר 1.3 מיליארד דולר והיכולת לשלם משכורות פוחתת. החודש, בעקבות המהומות ולאחר חודשים ללא קבלת שכרם, צפויים עובדי הרש"פ לקבל רק חלק משכרם. הרש"פ ניסתה בחודשים האחרונים לקבל סיוע מהבנק העולמי, אך הבנק העולמי סרב להעניק לה סיוע בטענה שאינה מדינה מוכרת באו"מ. כך ניצבת הכלכלה הפלסטינית על פי תהום.

הכלכלה הפלסטינית אינה עצמאית וספק רב אם תהפוך לכזאת בהמשך. לרש"פ יכולת ייצור נמוכה ורק אם היא תעלה את כושר היצור ובכך גם תגדיל באופן ניכר את היצוא, היא תוכל למעמוד בפני עצמה. במצב הנוכחי לא נראה כי הרש"פ ערוכה לשינוי כזה עקב מספר סיבות עיקריות: התושבים הפלסטינים התרגלו ברובם להיות מועסקים על-ידי מנגנוני הרש"פ המנופחים ובארגונים בלתי-ממשלתיים, ולא ששים בלשון המעטה לעבור לייצור; לא נראה כי מוצרי הרש"פ יכולים בעתיד הנראה לעין להיות תחרותיים בשוק העולמי, שכן עלות הייצור אינה נמוכה מספיק והעלויות גבוהות ודומות לאלה של היצרן הישראלי; העדר חומרי גלם שיכולים לקדם ייצור המוני.

הבעיה שהרש"פ הוקמה כמשאבת כסף גלובלית הממומנת היטב ואיש לא נתן את דעתו בימי אוסלו סביב נושא עצמאותה של הכלכלה הפלסטינית. מנגנוני המינהל המנופחים שאותם ירש אבו מאזן מערפאת נועדו לקנות תמיכה פוליטית לממשל הפלסטיני ולא לפעול בצורה כלכלית ויעילה, ובפועל הם מעכבים התפתחות כלכלית ברש"פ. הגרעון העצום בסחר הוא עדות מצמררת של כושר היצור הנמוך של הרש"פ - היבוא עצום (בעיקר מישראל או דרך ישראל) והייצור חקלאי ותעשייתי זניח. בהעדר ייצור מקומי לא נוצרים מקורות פרנסה חדשים ובמצב הנוכחי נשאבים הפלסטינים שאינם מועסקים על-ידי מנגנוני הרש"פ או הארגונים האזרחיים הפלסטיניים הממומנים היטב על-ידי המערב לעבודה בישראל, בה  הם מרוויחים פי שתיים וחצי בממוצע מהעובדים בתחומי הרש"פ. אחרים עוברים לחו"ל, בין השאר לאזור המפרץ, הזוכה לעדנה בשל מחירי הנפט הגבוהים, כדי לשפר את רמת חייהם (הרש"פ מסתירה נתוני הגירה אלה כדי ש"הבעיה הפלסטינית" לא תדעך).

לסיכומו של דבר, נראה כי הקהילייה הבינלאומית לא תסכים לממן את הרש"פ לעד, ולכן עתידה הכלכלי בספק.  ישראל לא מעוניינת בקריסה כלכלית של הרש"פ ולכן רו"ממ בנימין נתניהו הבטיח להעביר 250 מיליון ש"ח סיוע מיידי לרש"פ ובשנה האחרונה אף הגדיל את מספר העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל כדי לתרום לצמצום האבטלה ברש"פ. בנוסף, לא ברור מה יעלה בגורל החוב של הרש"פ לחברת החשמל הישראלית (כ-700 מיליון ש"ח), אך סביר להניח שמדינת ישראל תאלף לספוג גם את זה. בסופו של דבר, ללא סיוע הרש"פ צפויה להתמוטט.

                                              המהומות בראמאללה (סרטון מ"יוטיוב")


לקריאה נוספת:
http://www.tabletmag.com/scroll/111069/where-the-palestinian-authority-budget-goes
http://www.haaretz.com/news/diplomacy-defense/world-bank-palestinian-economy-unsustainable-due-to-foreign-aid-reliance-1.453610

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3582532,00.html

http://www.procon.org/headline.php?headlineID=005115

http://siteresources.worldbank.org/INTWESTBANKGAZA/Resources/WorldBankAHLCreportMarch2012.pdf

ההשלכות האזוריות והבינלאומיות של ההתקוממות בסוריה

להתקוממות בסוריה השלכות בינלאומיות כבירות, במיוחד במה שנוגע למזרח-התיכון, ומן הראוי לבחון את ההשלכות הללו.

                                                                  ההתקוממות בסוריה

אחת המדינות המושפעות ביותר מהמצב בסוריה היא תורכיה. תורכיה, התומכת בנפילת שלטונו של בשאר אל-אסד ומעניקה מקלט למתקוממים נגד שלטונו, מחריפה באמצעות מדיניות זו את המתיחות בינה לבין איראן, המעוניינת בהישארותו של בן בריתה בשלטון בסוריה. ההבדלים במדיניות כלפי סוריה מעיבים על ניסיונות ההתקרבות שהתנהלו בין תורכיה לאיראן בשנתיים האחרונות ושתכליתם היתה ליצור חזית אסלאמית אחידה. כיום האפשרות להתקרבות בין המדינות נתפסת ככמעט ולא קיימת. בנוסף, נראה כי המצב בסוריה תורם להחלשות השלטון התורכי הן במישור המקומי והן במישור הבינלאומי, שכן זרם הפליטים לתורכיה גובר, דבר שגורם ויגרום בהכרח בהמשך להשלכות חברתיות וכלכליות קשות על תורכיה. מבחינה בינלאומית תורכיה נכשלת פעם אחר פעם בניסיונותיה לארגן קואליציה בינלאומית שתתערב צבאית בנעשה בסוריה, ובשבוע האחרון אף נכשל שר החוץ שלה בניסיון להביא לתמיכת האו"ם ביצירת אזור אסור לטיסה באזור הגבול בין תורכיה לסוריה. בנוסף, על רקע המהומות בסוריה, מבססים הכורדים בסוריה מעין אוטונומיה באזור הגבול בין סוריה לתורכיה, דבר שמשליך על הכורדים בתורכיה, שהם רוב תושבי מזרח תורכיה, המעוניינים גם הם באוטונומיה/עצמאות. המצב עלול להמשיך ולערער את היציבות של המשטר התורכי שלאחרונה סופג אבדות על בסיס יומי מידי המחתרת הכורדית, ה-PKK.

איראן אף היא מאד מושפעת מהאירועים בסוריה: בעוד הסנקציות בנושא הגרעין מחלישות אותה כלכלית ומבודדות אותה מבחינה בינלאומית ובת בריתה הפוטנציאלית, תורכיה, מתרחקת ממנה, בן בריתה המובהק ביותר, בשאר אל-אסד, מראה סימני חולשה, שעלולים להסתיים בהתמוטטות משטרו, דבר שמבחינת איראן עלול להוביל לאיבוד השפעתה בסוריה. מכורח נסיבות אלו, איראן שולחת מאות פעילים של "משמרות המהפכה" וחזבאללה לסוריה, שכן היא רואה בנפילה אפשרית של בשאר אל-אסד מצב בלתי מתקבל על הדעת. המשטר באיראן, אשר חולם על השפעה אזורית רצופה מבחינה טריטוריאלית מאיראן, דרך עיראק, סוריה ולבנון, עלול באופן פרדוקסלי לאבד בעקבות נפילת שלטונו של בשאר אל-אסד את ההשפעה בסוריה ובהמשך גם בלבנון, בעוד שעיראק מפגינה עצמאות רבה יותר ממה שהעריך המשטר האיראני בתחילה.

השלכות המצב בסוריה על לבנון גם הן כבירות: ללבנון זורמים באופן בלתי פוסק מאז תחילת המהומות בסוריה אלפי פליטים סורים, רובם סונים (על-פי נציבות האו"ם לענייני פליטים מדובר ב-159,000 איש). הדבר מחליש את כוחם של השיעים במדינה ואת חזבאללה במיוחד, בני בריתם של סוריה ואיראן. חזבאללה יהיה המפסיד הגדול מהתמוטטות המשטר הסורי, שכן יישאר ללא גיבוי צמוד ממשטר המדינה הסמוכה, ולכן הוא, לצד איראן, שולח פעילים כדי לדכא את המורדים בסוריה (ביניהם צלפים היורים לעבר מפגינים). המשטר שיעלה בסוריה לאחר עידן בשאר עלול להיות מאד עוין לחזבאללה, שכן יראה בו שותף למעשי הטבח של האוכלוסייה הסורית. כך ימצא חזבאללה עצמו מבודד לצד איראן.

ישנן גם השלכות על ירדן בשל המצב בסוריה: כעת ישנם בירדן כ- 77,000 פליטים סורים, וההערכה היא כי בחודשים הקרובים מספרם יעלה ל-150,000. הפליטים עלולים להיות גורם מערער בממלכה ההאשמית הסובלת מהעדר יציבות כלכלית ופוליטית תחת שלטונו של עבדאללה. עם זאת, ישנה אפשרות כי נוכחותם של הפליטים הסורים לצד הפליטים העיראקים החיים בירדן מאז נפילת משטרו של צדאם חוסיין ב-2003 (כ-450,000 פליטים עיראקים חיים כיום בירדן), יתרמו ליצירת איזון דמוגרפי נוח יותר למשטר בירדן, שבה, על-פי ההערכות, רוב פלסטיני.

לגבי ישראל ההשלכות אינן חד-משמעיות: משטרו של אסד מעולם לא היה ידידותי כלפי ישראל בלשון המעטה ונפילתו עשויה להיות ברכה לישראל. החלשות חזבאללה ואיראן כתוצאה מהמצב בסוריה בהחלט משחקים לטובתה של ישראל. עם זאת, התחזקות האסלאם הפוליטי הסוני בסוריה בעתיד, ובמיוחד ארגון אלקאעידה, עלולים להוביל לביצוע פיגועים נגד ישראל (כגון ירי רקטות מסוריה לעבר ישראל, כפי שקורה מסיני), זאת לאחר שנים של שקט יחסי בגבול זה. מצב זה עלול לחייב את ישראל לנקוט צעדים, כגון שיריון מערכות "כיפת ברזל" לאזור הצפון.