בעקבות ההתנצלות הישראלית כלפי תורכיה בשל הריגתם של תשעה אזרחים תורכיים על סיפונה של הספינה "מאוי מרמרה", עלה לדיון הנושא האם על ישראל היה להתנצל או שמדובר במהלך שגוי.
הדיון אכן מתבקש, שכן המהלך טומן בחובו הפסדים לצד רווחים אסטרטגיים. המתנגדים למהלך טוענים כי ההתנצלות פוגמת בחוסן הלאומי של ישראל, שכן במזרח-התיכון - אזור שבו בשביל כבוד מוכנים להרוג ולהיהרג כהרף עין - לא מכבדים את אלה המוחלים על כבודם, ואלה המתנצלים בהכרח נתפסים כחלשים. בנוסף, מדגישים מתנגדי ההתנצלות כי ההתנצלות מסייעת לראש-ממשלת תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, להיחלץ מבעיות פנימיות קשות (קפריסין, הכורדים, הפליטים מסוריה, ביקורת פנימית קשה על מדיניותו...), ולהפוך למנהיג אזורי רב השפעה, בעוד שפרשת ה"מאוי מרמרה" תייגה אותו כאיסלמיסט רדיקלי, כמעט מוקצה מחמת המיאוס בזירה הבינלאומית. מעבר לכך, מדגישים מתנגדי ההתנצלות את הממד המוסרי - האם ישראל צריכה להתנצל בפני אסלאמיסטים אלימים שתקפו את חיילינו תוך ניסיון לחדור לתחומי המדינה באופן בלתי חוקי?
לעומתם, אלה התומכים במהלך מדגישים את הצורך האסטרטגי של ישראל בתורכיה כבעלת ברית, במיוחד לאור האירועים בסוריה והצורך בגיבוש חזית איתנה נגד איראן. בנוסף, לטענת התומכים במהלך, ההתנצלות מחזקת את קשריה של ישראל עם ארצות-הברית, שכן הנשיא האמריקני, ברק אובאמה, הוא זה שדחף למהלך, וההתנצלות היא מעין מחווה לאובאמה יותר מאשר לתורכיה.
אם ננסה לנתח את רווחי ישראל מול הפסדיה מהמהלך, נראה כי למרות שעדיין מוקדם לדעת מה יהיו ההשלכות של ההתנצלות, מדובר בצעד פרגמטי מצד ישראל המנסה לפתוח דלת ליחסים תקינים עם מדינה משמעותית באיזור. חשוב שהדלת הזאת תהיה פתוחה, ולו רק כדי לבלום את מגמת ההתדרדרות ביחסים בין המדינות, מגמה שיכלה היתה לגלוש לתביעות משפטיות בינלאומיות נגד ישראל, לפרובוקציות נוספות מצד תורכיה ואף גרוע מכך.
הטענה כי ההתנצלות פוגעת בחוסן הלאומי של ישראל לא כל כך משמעותית, שכן חוסנה של ישראל ברור לכל. ההתנצלות משפילה כביכול את ישראל בפני תורכיה במונחים מזרח תיכוניים, אך בפועל מדובר אך ורק במס שפתיים על אובדן חיי אדם כדי ליישר את ההדורים עם תורכיה. בעצם ההתנצלות יש אלמנט חיובי מובהק - פרגמטיות והכרה בערך הקשרים של ישראל עם תורכיה.
אין ספק שארדואן הינו בעל אוריינטציה אסלאמית ועוין באופן עמוק את ישראל, ולא בטוח כי יצמח - לפחות כל עוד ארדואן הוא האדם הדומיננטי בתורכיה - שיתוף פעולה צבאי או מודיעיני ברמה כזו שתאפשר לישראל רווחים משמעותיים בנושא סוריה או איראן. כיום, לאחר שכל צמרת הצבא התורכי, שהיתה מתונה כלפי ישראל, הוחלפה על-ידי אנשים בעלי אוריינטציה אסלאמית העוינת כלפי ישראל, נראה כי שיתוף-פעולה צבאי רחב עם ישראל לא יתקיים. עם זאת, ארה"ב, הגורם המשמעותי בברית נאט"ו, שתורכיה חברה בו, יכולה להוות גשר לשיתופי פעולה במישורים אלה בעתיד.
אין ספק כי ארדואן ממנף את ההתנצלות הישראלית לצרכי פנים וחוץ בצורה שאינה נעימה בלשון המעטה לישראל, שכוללת דברי רהב על חשבון ישראל. בקרוב ארדואן מתכוון להגיע לעזה ולהציג עצמו כמושיע הפלסטינים. הוא צפוי להשמיע תמיכה בממשל החמאס בעזה, דבר שיעיב על אווירת הפיוס בטווח הקצר, אבל לא בהכרח בטווח הארוך.
ברובד הכלכלי, לא נראה כי יש להתנצלות משקל, משום שהעסקים עם ישראל האמירו למרות המשט האלים ותוצאותיו הטרגיות. עם זאת, אווירה טובה יותר בין המדינות יכולה להצמיח שיתופי פעולה חזקים יותר בעתיד.
ראש-ממשלת תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן
הדיון אכן מתבקש, שכן המהלך טומן בחובו הפסדים לצד רווחים אסטרטגיים. המתנגדים למהלך טוענים כי ההתנצלות פוגמת בחוסן הלאומי של ישראל, שכן במזרח-התיכון - אזור שבו בשביל כבוד מוכנים להרוג ולהיהרג כהרף עין - לא מכבדים את אלה המוחלים על כבודם, ואלה המתנצלים בהכרח נתפסים כחלשים. בנוסף, מדגישים מתנגדי ההתנצלות כי ההתנצלות מסייעת לראש-ממשלת תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, להיחלץ מבעיות פנימיות קשות (קפריסין, הכורדים, הפליטים מסוריה, ביקורת פנימית קשה על מדיניותו...), ולהפוך למנהיג אזורי רב השפעה, בעוד שפרשת ה"מאוי מרמרה" תייגה אותו כאיסלמיסט רדיקלי, כמעט מוקצה מחמת המיאוס בזירה הבינלאומית. מעבר לכך, מדגישים מתנגדי ההתנצלות את הממד המוסרי - האם ישראל צריכה להתנצל בפני אסלאמיסטים אלימים שתקפו את חיילינו תוך ניסיון לחדור לתחומי המדינה באופן בלתי חוקי?
לעומתם, אלה התומכים במהלך מדגישים את הצורך האסטרטגי של ישראל בתורכיה כבעלת ברית, במיוחד לאור האירועים בסוריה והצורך בגיבוש חזית איתנה נגד איראן. בנוסף, לטענת התומכים במהלך, ההתנצלות מחזקת את קשריה של ישראל עם ארצות-הברית, שכן הנשיא האמריקני, ברק אובאמה, הוא זה שדחף למהלך, וההתנצלות היא מעין מחווה לאובאמה יותר מאשר לתורכיה.
אם ננסה לנתח את רווחי ישראל מול הפסדיה מהמהלך, נראה כי למרות שעדיין מוקדם לדעת מה יהיו ההשלכות של ההתנצלות, מדובר בצעד פרגמטי מצד ישראל המנסה לפתוח דלת ליחסים תקינים עם מדינה משמעותית באיזור. חשוב שהדלת הזאת תהיה פתוחה, ולו רק כדי לבלום את מגמת ההתדרדרות ביחסים בין המדינות, מגמה שיכלה היתה לגלוש לתביעות משפטיות בינלאומיות נגד ישראל, לפרובוקציות נוספות מצד תורכיה ואף גרוע מכך.
הטענה כי ההתנצלות פוגעת בחוסן הלאומי של ישראל לא כל כך משמעותית, שכן חוסנה של ישראל ברור לכל. ההתנצלות משפילה כביכול את ישראל בפני תורכיה במונחים מזרח תיכוניים, אך בפועל מדובר אך ורק במס שפתיים על אובדן חיי אדם כדי ליישר את ההדורים עם תורכיה. בעצם ההתנצלות יש אלמנט חיובי מובהק - פרגמטיות והכרה בערך הקשרים של ישראל עם תורכיה.
אין ספק שארדואן הינו בעל אוריינטציה אסלאמית ועוין באופן עמוק את ישראל, ולא בטוח כי יצמח - לפחות כל עוד ארדואן הוא האדם הדומיננטי בתורכיה - שיתוף פעולה צבאי או מודיעיני ברמה כזו שתאפשר לישראל רווחים משמעותיים בנושא סוריה או איראן. כיום, לאחר שכל צמרת הצבא התורכי, שהיתה מתונה כלפי ישראל, הוחלפה על-ידי אנשים בעלי אוריינטציה אסלאמית העוינת כלפי ישראל, נראה כי שיתוף-פעולה צבאי רחב עם ישראל לא יתקיים. עם זאת, ארה"ב, הגורם המשמעותי בברית נאט"ו, שתורכיה חברה בו, יכולה להוות גשר לשיתופי פעולה במישורים אלה בעתיד.
אין ספק כי ארדואן ממנף את ההתנצלות הישראלית לצרכי פנים וחוץ בצורה שאינה נעימה בלשון המעטה לישראל, שכוללת דברי רהב על חשבון ישראל. בקרוב ארדואן מתכוון להגיע לעזה ולהציג עצמו כמושיע הפלסטינים. הוא צפוי להשמיע תמיכה בממשל החמאס בעזה, דבר שיעיב על אווירת הפיוס בטווח הקצר, אבל לא בהכרח בטווח הארוך.
ברובד הכלכלי, לא נראה כי יש להתנצלות משקל, משום שהעסקים עם ישראל האמירו למרות המשט האלים ותוצאותיו הטרגיות. עם זאת, אווירה טובה יותר בין המדינות יכולה להצמיח שיתופי פעולה חזקים יותר בעתיד.
