ההתקוממות בסוריה נגד משטרו של בשאר אל-אסד נמשכת כבר מעבר לשנתיים וטרם הושגה הכרעה. למרות שהמורדים הצליחו לבצע פיגועי תופת רבים נגד יעדים ממשלתיים, לרבות פיגועי התאבדות באמצעות מכוניות תופת; כבשו בסיסי צבא גדולים בפריפריה; השתלטו על פרברי ערים ראשיות; השתלטו על אזורי גבול באופן שמאפשר זרימה שוטפת של לוחמים ונשק מרחבי העולם לידי המורדים - הכרעה עדיין לא הושגה.
בשאר אלאסד
העדר ההכרעה נובע מכמה סיבות:
- המאבק בסוריה הפך ממאבק לוקאלי למאבק בינלאומי: מדובר במאבק בינלאומי שמתקיים בין רוסיה, איראן, תורכיה, ערב-הסעודית וארצות-הברית. רוסיה, שאינה מעוניינת בנפילתו של בשאר אל-אסד בשל הגישה שהוא מאפשר לה לים התיכון דרך נמל טרטוס ובשל היותו לקוח מרכזי לשוק הנשק הרוסי. רוסיה מציידת את המשטר בנשק מתוחכם וככל הנראה גם מייעצת לו כיצד לפעול לדיכוי המהומות. ארצות-הברית תומכת לפחות מוראלית במורדים, וייתכן שגם מעבירה נשק דרך תורכיה, המעוניינת בשלטון סוני במדינה. איראן, בעלת הברית החשובה ביותר של סוריה, מעוניינת שבעל בריתה, אסד, יישאר בשלטון, כדי שתשמור על רצף טריטוריאלי של השפעה אזורית שמתפרשת מאיראן לעיראק, סוריה ולבנון. נפילת אסד עלולה לקטוע את הרצף הטריטוריאלי הזה ולהחליש את השפעת איראן באזור. ערב-הסעודית מצדה מעוניינת להצר את צעדי איראן באמצעות הפלת אסד. מאחר שהמאבק בסוריה הפך למאבק בינלאומי, גורמים רבים מעוניינים להשפיע עליו, באופן שמעכב את שעת ההכרעה.
- סוריה מהווה זירה למאבק רחב היקף באסלאם בין שיעים לסונים: ההתקוממות בסוריה מושכת "לוחמי ג'יהאד" סוניים מכל רחבי העולם. לוחמים אלה עוינים מאד כלפי השיעים והעלווים, ורודפים אותם על רקע עדתי. גורמים אלה מקבלים סיוע כספי ולוגיסטי מערב-הסעודית וממדינות המפרץ הקטנות. איראן, הרואה עצמה נציגת השיעים בעולם, מנהלת מאבק עם הגורמים העוינים לשיעים בסוריה באמצעות שיגור לוחמים, הפעלת חזבאללה הלבנוני השיעי ככוח לוחם וגיוס לוחמים שיעים מרחבי העולם, בעיקר מעיראק (ככל הנראה תחת הסכמה ותאום מצד המשטר העיראקי), כשהמניע של רבים מלוחמים אלה הוא להגן על המקומות הקדושים לשיעים בסוריה (במיוחד קבר אלסידה זינב). השיעים ברחבי העולם, תחת חסותה של איראן, המרגישים מאוימים מנחשול האסלאם הסוני הקיצוני, מגיעים ללחום בסוריה לצד המשטר ומהווים משקל נגד לאותם סונים רדיקאלים שמגיעים לסוריה כדי להפיל את המשטר, וכך ההכרעה מתעכבת.
- הדמוגרפיה העדתית במדינה מעכבת את רגע ההכרעה: בסוריה מספר מעוזים/מובלעות הומוגניים מבחינה אתנית שאינם מאפשרים למורדים (שרובם ערבים סונים) גישה. הכוונה לאזור הכורדי (הגובל עם תורכיה ועיראק), האזור העלווי (שלאורך החוף הצפון-מערבי של המדינה) והאזור הדרוזי (הרי חוראן). ישנן גם מובלעות קטנות של תושבים שיעים ונוצרים, אך הן פחות משמעותיות.
- העלווים נלחמים על חייהם: שלטונו של אסד מתבסס על בני עדתו, בני העדה העלווית. אם השלטון ייפול, יאבדו העלווים את מעמדם המיוחד במדינה וייתכן אף את חייהם, שכן צפוי כי יהפכו ליעד למעשי טבח מצד המורדים. ישנן הערכות כי אם ההתקוממות תימשך לאורך שנים האוכלוסייה העלווית עלולה אף להיכחד, מאחר שכבר עתה אלפים ואף עשרות אלפי גברים צעירים מבני העדה איבדו את חייהם, ובשעת ההכרעה עלולים להיטבח רבים נוספים מבני העדה. על-פי העיקרון שמי שנלחם על חייו לא יוותר בקלות, נמשכת הלחימה ללא הכרעה.
- הצבא הסורי נהנה מיתרון טקטי למרות הקשיים שלו להתמודד עם פעולות הגרילה של המורדים: בסרטונים שמתפרסמים ברשת האינטרנט עולה היתרון המשמעותי ביותר של צבא סוריה על המורדים, והוא היתרון האווירי. ברבים מהסרטונים נראים מטוסים של צבא סוריה מפציצים אזורים שלמים, בעוד המורדים נותרים ללא מענה ממשי. המורדים מצדם נלחמים לוחמת גרילה, זורעים אומנם פחד וכאוס, אך מתקשים לנהל לחימה "מסודרת" המובילה להכרעה. בנסיבות אלה, הצבא הסורי ככלל, למרות שיעור העריקים הגבוה, עדיין מתפקד ופועל בצורה קוהרנטית, וניתן להסביר זאת במידה רבה בכך כי הגרעין הקשה של הצבא מורכב מבני העדה העלווית.
העדר ההכרעה נובע מכמה סיבות:
- המאבק בסוריה הפך ממאבק לוקאלי למאבק בינלאומי: מדובר במאבק בינלאומי שמתקיים בין רוסיה, איראן, תורכיה, ערב-הסעודית וארצות-הברית. רוסיה, שאינה מעוניינת בנפילתו של בשאר אל-אסד בשל הגישה שהוא מאפשר לה לים התיכון דרך נמל טרטוס ובשל היותו לקוח מרכזי לשוק הנשק הרוסי. רוסיה מציידת את המשטר בנשק מתוחכם וככל הנראה גם מייעצת לו כיצד לפעול לדיכוי המהומות. ארצות-הברית תומכת לפחות מוראלית במורדים, וייתכן שגם מעבירה נשק דרך תורכיה, המעוניינת בשלטון סוני במדינה. איראן, בעלת הברית החשובה ביותר של סוריה, מעוניינת שבעל בריתה, אסד, יישאר בשלטון, כדי שתשמור על רצף טריטוריאלי של השפעה אזורית שמתפרשת מאיראן לעיראק, סוריה ולבנון. נפילת אסד עלולה לקטוע את הרצף הטריטוריאלי הזה ולהחליש את השפעת איראן באזור. ערב-הסעודית מצדה מעוניינת להצר את צעדי איראן באמצעות הפלת אסד. מאחר שהמאבק בסוריה הפך למאבק בינלאומי, גורמים רבים מעוניינים להשפיע עליו, באופן שמעכב את שעת ההכרעה.
- סוריה מהווה זירה למאבק רחב היקף באסלאם בין שיעים לסונים: ההתקוממות בסוריה מושכת "לוחמי ג'יהאד" סוניים מכל רחבי העולם. לוחמים אלה עוינים מאד כלפי השיעים והעלווים, ורודפים אותם על רקע עדתי. גורמים אלה מקבלים סיוע כספי ולוגיסטי מערב-הסעודית וממדינות המפרץ הקטנות. איראן, הרואה עצמה נציגת השיעים בעולם, מנהלת מאבק עם הגורמים העוינים לשיעים בסוריה באמצעות שיגור לוחמים, הפעלת חזבאללה הלבנוני השיעי ככוח לוחם וגיוס לוחמים שיעים מרחבי העולם, בעיקר מעיראק (ככל הנראה תחת הסכמה ותאום מצד המשטר העיראקי), כשהמניע של רבים מלוחמים אלה הוא להגן על המקומות הקדושים לשיעים בסוריה (במיוחד קבר אלסידה זינב). השיעים ברחבי העולם, תחת חסותה של איראן, המרגישים מאוימים מנחשול האסלאם הסוני הקיצוני, מגיעים ללחום בסוריה לצד המשטר ומהווים משקל נגד לאותם סונים רדיקאלים שמגיעים לסוריה כדי להפיל את המשטר, וכך ההכרעה מתעכבת.
- הדמוגרפיה העדתית במדינה מעכבת את רגע ההכרעה: בסוריה מספר מעוזים/מובלעות הומוגניים מבחינה אתנית שאינם מאפשרים למורדים (שרובם ערבים סונים) גישה. הכוונה לאזור הכורדי (הגובל עם תורכיה ועיראק), האזור העלווי (שלאורך החוף הצפון-מערבי של המדינה) והאזור הדרוזי (הרי חוראן). ישנן גם מובלעות קטנות של תושבים שיעים ונוצרים, אך הן פחות משמעותיות.
- העלווים נלחמים על חייהם: שלטונו של אסד מתבסס על בני עדתו, בני העדה העלווית. אם השלטון ייפול, יאבדו העלווים את מעמדם המיוחד במדינה וייתכן אף את חייהם, שכן צפוי כי יהפכו ליעד למעשי טבח מצד המורדים. ישנן הערכות כי אם ההתקוממות תימשך לאורך שנים האוכלוסייה העלווית עלולה אף להיכחד, מאחר שכבר עתה אלפים ואף עשרות אלפי גברים צעירים מבני העדה איבדו את חייהם, ובשעת ההכרעה עלולים להיטבח רבים נוספים מבני העדה. על-פי העיקרון שמי שנלחם על חייו לא יוותר בקלות, נמשכת הלחימה ללא הכרעה.
- הצבא הסורי נהנה מיתרון טקטי למרות הקשיים שלו להתמודד עם פעולות הגרילה של המורדים: בסרטונים שמתפרסמים ברשת האינטרנט עולה היתרון המשמעותי ביותר של צבא סוריה על המורדים, והוא היתרון האווירי. ברבים מהסרטונים נראים מטוסים של צבא סוריה מפציצים אזורים שלמים, בעוד המורדים נותרים ללא מענה ממשי. המורדים מצדם נלחמים לוחמת גרילה, זורעים אומנם פחד וכאוס, אך מתקשים לנהל לחימה "מסודרת" המובילה להכרעה. בנסיבות אלה, הצבא הסורי ככלל, למרות שיעור העריקים הגבוה, עדיין מתפקד ופועל בצורה קוהרנטית, וניתן להסביר זאת במידה רבה בכך כי הגרעין הקשה של הצבא מורכב מבני העדה העלווית.
