יום חמישי, 6 ביוני 2013

הנסיבות שהובילו להתפרצות המהומות בתורכיה

גדיעת עצים בפארק עירוני שבכיכר תקסים באיסתנבול במסגרת הכשרת הקרקע להקמת מרכז קניות שימשה טריגר להתפרצות מחאה עממית נגד המשטר התורכי והעומד בראשו, רג'פ טאיפ ארדואן. המתקוממים, משכילים מערביים ליבראלים מהצד המערבי-אירופאי של איסתנבול גדשו את הכיכר בהמוניהם, כינו את ארדואן דיקטטור וקראו לו להתפטר. המפגינים יידו אבנים ובקבוקי תבערה וגרמו להרס חנויות. המשטרה בתגובה הפעילה נגד המתקוממים זרנוקי מים וגז מדמיע והפעילה אלימות. כתוצאה מכך, שלושה אזרחים נהרגו ויותר מאלף נפצעו במהומות עד כה. כמו-כן, כאלף אזרחים נעצרו.


                                                             המהומות בכיכר תקסים


בחינת האירועים מעלה כי הסיבות שהביאו להתפרצות המהומות נעוצות במדיניות הפנים של ארדואן ומפלגתו. מדיניות הפנים של ארדואן כוללת פגיעה בחופש העיתונות והמידע (מאסר של עיתונאים ואנשי תקשורת רבים, ביצוע שיבושים ברשתות החברתיות באינטרנט ומעצר פעילים פוליטיים ברשתות החברתיות); פגיעה בזכויות הפרט (מניעת הפלות והגבלות קשות על מכירה של אלכוהול. יש רואים בצעדים אלה שלב ראשון להחלת השריעה האיסלאמית, שכן על-פי השריעה הפלות ושתיית אלכוהול אסורים. על-פי סקר שנערך לאחרונה, 60.8% מהתורכים חושבים שמדיניות ארדואן בנושא האלכוהול היא התערבות לא מוצדקת בחיי הפרט[1]); ויצירת מדינת משטרה טוטאליטארית תוך רמיסת עצמאותה של מערכת המשפט (למשל על-ידי משפטי ראווה, במיוחד נגד אנשי צבא בכירים והשמתם בכלא ואיוש מנגנוני המדינה בתומכי המפלגה, שהינם בעלי האוריינטציה האסלאמית שבה דוגלת מפלגת השלטון).

מהכרזות שאותן מניפים המפגינים עולה כי לא הנושא הכורדי, לא כלכלה ולא נושא הפליטים הסורים בראש מעייניהם - אם כי מדובר בנושאים כבדי משקל - אלא נושא הגדרתה העצמית של תורכיה כאומה וכמדינה. המפגינים מביעים את הסתייגותם מהמשטר האוטוריטטיבי של ארדואן הנשען על המורשת האסלאמית-עותמאנית ונלחמים נגד מחיקת מורשתו הלאומית-חילונית של אתאתורכ, הנתפשת על ידם כמורשת ליבראלית -פלוראליסטית.

ניסיון חיסול מורשתו של אתאתורכ תוך בניית חזון נשיא-סלטאן אבסולוטי
כיכר טקסים היא סמל החילון והרפובליקה של מצטפא כמאל אתאתורכ שהתבססה על מערביות ופלוראליזם. ארדואן מעוניין למחוק את מורשתו של אתאתורכ ולהקים מסגד בכיכר זו; הוא מאיים להרוס את המכון לתרבות על-שם אתאתורכ שנמצא בכיכר; ואף כינה את אתאתורכ ואת מחליפו בתפקיד (עצמת אינונו) "שיכורים", בעודו מקדם איסור על שתיית אלכוהול וחוק נגד הפלות. מדובר בעימות ישיר וחריף של ארדואן עם הערכים שמייצג אתאתורכ עבור רבים מהתורכים ובהתרסה נגדם באופן שמעורר תרעומת בציבור התורכי החילוני-מערבי. במקביל מטפח ארדואן חזון תורכי אחר, הנשען על מורשת האימפריה העותמאנית שהתאפיינה באבסולוטיזם ובמרכיב האסלאמי סוני מובהק. הדבר בא לידי ביטוי מספר ימים לפני פרוץ המהומות, כאשר חנך ארדואן את גשר הסולטאן סלים הראשון על הבוספורוס (ראה להלן).

האירועים שקדמו להתפרצות המהומות והאיצו את התפרצותם
בשנה האחרונה מקדם ארדואן באינטנסיביות מהלכים להחלת משטר נשיאותי בתורכיה, ולהופכה למדינת שליט יחיד בפועל. הרוב המכריע של התורכים אינם מעוניינים במשטר נשיאותי, דבר שמעורר תרעומת בציבור התורכי, ולא רק של ליבראלים חילוניים.[2] כחודש לפני פרוץ המהומות, ב-1 במאי, התארגנו הפגנות באיסתנבול שדוכאו בכוח רב, דבר שהגביר את הביקורת כלפי השלטון כמי שפועל כשליט אבסולוטי רודני. מספר ימים לפני התפרצות המהומות חנך ארדואן את גשר הסולטאן סלים הראשון על הבוספורוס. אותו סלטאן כבש את המרחב הערבי של מצרים, ארץ-ישראל וסוריה, התעמת מול הפרסים השיעים, ודיכא מיעוטים, בראשם השיעים והעלוים. חניכת הגשר עוררה ביקורת קשה בקרב חוגים ליבראלים בתורכיה ומחלוקת לגבי השאלה האם מדובר בבחירה ראויה ומה היא מבשרת לגבי עתידה וכוונותיה של תורכיה.  

לסיכומו של דבר, הנסיבות שהביאו למהומות הן פנים-תורכיות, אך חשוב לזכור כי הן מתקיימות תחת אווירת אירועי "האביב הערבי", שמברכזן ההתנגדות לכל דיקטטורה באשר היא. האווירה הכללית מעודדת יציאה של הציבור לרחובות ומעורבות פוליטית אזרחית לריסון השלטון. גם אם לא יתפתחו המהומות ל"אביב תורכי", שיביא להדחתו של ארדואן, ניכר בציבור התורכי הרצון למתן את המאפיינים האבסולוטיים של המשטר.

פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , , , , , , , ,
הירשם ל- רשומות (Atom)