מאמרו של ד"ר פול ריבלין ?why Turkey's Economy Sliding Again , שפורסם בימים האחרונים, חושף נתונים המעידים על המצב המשברי אותה עוברת הכלכלה התורכית. המאמר מצנן את התלהבות היתר של הכלכלנים ברחבי העולם מביצועי הכלכלה התורכית בשנים האחרונות. מהמאמר עולה כי הכלכלה התורכית, שההיסטוריה שלה רצופה במשברים, עלולה לספק בהמשך כותרות משבריות נוספות.
לפני כשנה וחצי פרסמתי ב"גלובס" מאמר שמקורו במחקרים כלכליים שונים המעידים על הדשדוש המתקרב של הכלכלה התורכית (ראו: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000737805 ). המאמר גרר תגובות שחלקן תומכות וחלקן מתריסות. המאמר של ריבלין מחזק את הטענות שהוצגו במאמרי. ריבלין, שהינו כלכלן ומזרחן, מציג נתונים המעידים על משבר: מצניחת ערך הלירה התורכית (ל-2.35 לירות תורכיות לדולר בסוף ינואר 2014. מאז כתיבת המאמר הלירה התורכית המשיכה לרדת ל-2.2165 לדולר - נכון ל-1 במרץ 2014); העלאת הריבית שיוצרת קשיי מימון; משיכת כסף זר מתורכיה; האטה משמעותית בצמיחה; וגידול בחוב החיצוני (צמח פי 6 בין השנים 2012-2002 והגיע בסוף 2013 ל-130 מיליארד דולר). בשורה התחתונה עולה מהמחקר כי הבעיה המרכזית של התעשייה התורכית היא התלות ביבוא חומרי גלם (הנרכשים במטבע זר), וכשערך המטבע בשפל, הדבר מקשה על היבוא, משליך על היצוא, על רמת הצמיחה במשק ועל חוסנה הכלכלי של תורכיה. למרות ששפל בערך המטבע עשוי לסייע ליצואנים התורכים, הם נאלצים לייבא חומרי גלם מחו"ל, חומרי גלם שעלותם הוכפלה במהלך 6 השנים האחרונות, בשל ירידת ערך המטבע התורכי ביותר מ-50%, ולפיכך הם עלולים שלא להציג נתונים חיוביים.
אין ספק כי תהליכים פוליטיים ובראשם התערערות היציבות הפנימית בתורכיה נותנים את אותותיהם על הכלכלה התורכית: פרשות השחיתות המיוחסות לאליטה השלטונית בתורכיה, ההפגנות נגד השלטון ודיכוין, והתחזקות הדימוי השלילי של ראש ממשלת תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, כדיקטטור המדכא את זכויות הפרט והמאבקים בין ארדואן ליריביו מתנועת חזמת של איש הדת פתוללה גולן, מרחיקים את תורכיה מהשגת היעדים הכלכליים שהציבה לעצמה.
בנוסף יש לציין גורמים נוספים המשפיעים על כלכלת תורכיה: השפעת המיתון באירופה (יעד מרכזי לייצוא התורכי), הקושי בפיתוח שווקים חדשים (במיוחד בעולם הערבי על רקע "האביב הערבי") והשלכות המעורבות התורכית בלחימה בסוריה שגובה גידול בהוצאות הביטחון (למרות שאין ברשותנו נתונים מדויקים לגבי הוצאות אלה, סביר להניח כי האתגר הביטחוני של תורכיה גובה מחיר כלכלי גבוה). לכך ניתן להוסיף את זרם הפליטים מסוריה המגיע לתורכיה ומציב אתגר חברתי-כלכלי על המדינה וכן השלכות המצב בסוריה על התפתחות נתיבי המסחר של תורכיה לכיוון מזרח.
בסופו של דבר, גם אם לא ניתן כעת להספיד את הכלכלה התורכית, ניתן להעריך כי כל עוד המצב הפוליטי בתוך תורכיה ובמזרח התיכון ימשיך להיות בלתי יציב וכל עוד ההאטה הכלכלית באירופה נמשכת, אין לצפות לשינוי במגמה השלילית שאותה חווה הכלכלה התורכית.
ראש ממשלת תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן
לפני כשנה וחצי פרסמתי ב"גלובס" מאמר שמקורו במחקרים כלכליים שונים המעידים על הדשדוש המתקרב של הכלכלה התורכית (ראו: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000737805 ). המאמר גרר תגובות שחלקן תומכות וחלקן מתריסות. המאמר של ריבלין מחזק את הטענות שהוצגו במאמרי. ריבלין, שהינו כלכלן ומזרחן, מציג נתונים המעידים על משבר: מצניחת ערך הלירה התורכית (ל-2.35 לירות תורכיות לדולר בסוף ינואר 2014. מאז כתיבת המאמר הלירה התורכית המשיכה לרדת ל-2.2165 לדולר - נכון ל-1 במרץ 2014); העלאת הריבית שיוצרת קשיי מימון; משיכת כסף זר מתורכיה; האטה משמעותית בצמיחה; וגידול בחוב החיצוני (צמח פי 6 בין השנים 2012-2002 והגיע בסוף 2013 ל-130 מיליארד דולר). בשורה התחתונה עולה מהמחקר כי הבעיה המרכזית של התעשייה התורכית היא התלות ביבוא חומרי גלם (הנרכשים במטבע זר), וכשערך המטבע בשפל, הדבר מקשה על היבוא, משליך על היצוא, על רמת הצמיחה במשק ועל חוסנה הכלכלי של תורכיה. למרות ששפל בערך המטבע עשוי לסייע ליצואנים התורכים, הם נאלצים לייבא חומרי גלם מחו"ל, חומרי גלם שעלותם הוכפלה במהלך 6 השנים האחרונות, בשל ירידת ערך המטבע התורכי ביותר מ-50%, ולפיכך הם עלולים שלא להציג נתונים חיוביים.
אין ספק כי תהליכים פוליטיים ובראשם התערערות היציבות הפנימית בתורכיה נותנים את אותותיהם על הכלכלה התורכית: פרשות השחיתות המיוחסות לאליטה השלטונית בתורכיה, ההפגנות נגד השלטון ודיכוין, והתחזקות הדימוי השלילי של ראש ממשלת תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, כדיקטטור המדכא את זכויות הפרט והמאבקים בין ארדואן ליריביו מתנועת חזמת של איש הדת פתוללה גולן, מרחיקים את תורכיה מהשגת היעדים הכלכליים שהציבה לעצמה.
בנוסף יש לציין גורמים נוספים המשפיעים על כלכלת תורכיה: השפעת המיתון באירופה (יעד מרכזי לייצוא התורכי), הקושי בפיתוח שווקים חדשים (במיוחד בעולם הערבי על רקע "האביב הערבי") והשלכות המעורבות התורכית בלחימה בסוריה שגובה גידול בהוצאות הביטחון (למרות שאין ברשותנו נתונים מדויקים לגבי הוצאות אלה, סביר להניח כי האתגר הביטחוני של תורכיה גובה מחיר כלכלי גבוה). לכך ניתן להוסיף את זרם הפליטים מסוריה המגיע לתורכיה ומציב אתגר חברתי-כלכלי על המדינה וכן השלכות המצב בסוריה על התפתחות נתיבי המסחר של תורכיה לכיוון מזרח.
בסופו של דבר, גם אם לא ניתן כעת להספיד את הכלכלה התורכית, ניתן להעריך כי כל עוד המצב הפוליטי בתוך תורכיה ובמזרח התיכון ימשיך להיות בלתי יציב וכל עוד ההאטה הכלכלית באירופה נמשכת, אין לצפות לשינוי במגמה השלילית שאותה חווה הכלכלה התורכית.
