בין הישגי מבצע "צוק איתן" המשמעותיים הוא שינוי בכללי המשחק של ישראל מול החמאס. החמאס שציפה כי יגרום להרג רב בקרב אזרחי ישראל באמצעות ירי רקטות (הסתמך בכך על ההערכות שהתפרסמו בתקשורת הישראלית לפיהן "כיפת ברזל" אינה הרמטית ויעילה רק לכ-90% ממקרי הירי), יפגע בחיילים ואזרחים באמצעות פיגועי מנהרות תופת ויהתל במורל אזרחי ישראל באמצעות חטיפות חיילים, מצא את ישראל מוכנה מתמיד. היכולת של "כיפת ברזל", איתנות העורף, הצמצום המשמעותי של סכנת המנהרות והיכולת לסכל חטיפות חיילים הם הישגים מבצעיים המשמשים כמנוף לשינויים בכללי המשחק של ישראל מול החמאס.
הנחות היסוד של החמאס התבררו כמוטעות
החמאס העריך כי על רקע הגל האסלאמי הקיצוני השוטף את העולם האסלאמי (במיוחד דאעש בסוריה ובעיראק), יוכל לגייס תמיכה אסלאמית רחבה - צבאית ומדינית - שתביא ללחץ על ישראל ולגרום לה להיכנע לתכתיביו. בנוסף, החמאס העריך כי בעקבות הלחימה וההרוגים בקרב האזרחים הפלסטינים ייווצר לחץ הבינלאומי כבד על ישראל מצד המערב שיביא להסרת המצור על עזה, דבר שהוכח כהנחה מוטעית. החמאס גם העריך כי בעקבות יחסיו העכורים עם משטרו של סיסי במצרים הוא יוכל להסיט את ציר ההידברות עם ישראל ממצרים לקטר ולתורכיה, אך גם זה לא עבד. ההישג היחיד שיוכל החמאס לזקוף לזכותו יגיע אם יקבל סיוע כספי רחב (ככל הנראה מקטר), דבר שיאפשר לו לקנות תומכים ולשקם את התשתית המבצעית שלו.
מודל הסבבים
ערפאת עיצב מול ישראל מודל שנקרא "תוכנית השלבים" שתכליתו היה להשיג שטחים, שלב אחר שלב עד ל"שחרור פלסטין" המלא, זאת לאחר שנכשלו הניסיונות לבצע "שחרור" בשלב אחד. החמאס, לעומת זאת, עיצב את מודל הסבבים כמודל אסטרטגי, כלומר סבבי התשה מול ישראל, שהמרווחים ביניהם מצטמצמים לאורך הזמן ושנועדו להביא לאהדה מקומית, בינערבית ובינלאומית כלפי החמאס, באמצעות הצגת "המסכנות" של תושבי הרצועה. על-פי מודל זה, העריך החמאס כי הלחץ הבינלאומי יביא לשינויים משמעותיים במדיניותה של ישראל כלפי עזה, ובראשם הסרת המצור על הרצועה. החמאס, שניסה תחילה את מודל השלבים שעיצב ערפאת והיה מוכן להפסקת-אש ("הודנה") לתקופה ארוכה תמורת נסיגת צה"ל לגבולות 1967 כשלב ביניים עד ל"שחרור פלסטין", לא מזכיר מודל זה יותר, אך ייתכן שיחזור למודל זה בעתיד באמצעות פיוס פנים-פלסטיני, שבו אבו מאזן ישמש עבורו כחזות להסדר שכזה. בינתיים המהלך אינו מוביל להסרת המצור על עזה והאהדה הבינלאומית כלפי החמאס אינה רחבה. בדיעבד מודל הסבבים של החמאס שרת את ישראל, שכן בכל סבב הרמה המבצעית של ישראל השתפרה.
מודל חטיפות החיילים
מודל שעיצב חזבאללה וממנו שאב החמאס השראה, במיוחד בעקבות חטיפת גלעד שליט. החמאס גילה את הרגישות של אזרחי ישראל לנושא ואת היכולת להתל מבחינה מורלית באזרחי ישראל, כפי שעשה חסן נצראללה לפניו. במבצע "צוק איתן" צה"ל הוכיח כי יעשה כל מאמץ כדי למנוע חטיפות חיילים. הניסיונות לחטיפות חיילים יימשכו, ככל הנראה, אך ככל שייכשלו אותם הניסיונות, המוטיבציה לבצע אותן תרד, במיוחד ככל שמנגנון הענישה מצד ישראל על כל ניסיון שכזה יוקשח.
מודל המנהרות
החמאס השקיע משאבים אדירים בבניית המנהרות לאחר שהעריך כי מדובר באלטרנטיבה יעילה ללחימה בישראל בו-זמנית עם שיגור רקטות לעברה. יכולת חשיפת המנהרות של החמאס מצד ישראל מעקרים את יכולת החמאס לפגוע בישראל, ופתרון טכנולוגי שמתקדם לאיתור מנהרות יכול לחסל את האיום הזה לחלוטין.
הצבת תנאים בלתי אפשריים למשא-ומתן
אחד הדברים המעניינים שקרו במהלך מבצע "צוק איתן" הוא שבעוד שהחמאס הציב תנאים בלתי אפשריים מבחינת ישראל (בראשם הסרת המצור על עזה), ישראל השיבה באותו המטבע והציבה כתנאי את פירוז הרצועה, תנאי בלתי אפשרי מבחינת החמאס. כך ישראל לא באה כלל לדיון עם החמאס ומונעת ממנו להגיע להישג כלשהו.
רעיון ההסדרה ברצועה באמצעות אבו מאזן
מדובר ברעיון שיהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי ליישמו, אך אם ייושם יהווה שינוי נוסף בכללי המשחק. למעשה יהיה מדובר בהפלת החמאס מתוך החברה הפלסטינית. המודל של החזרת הסמכות של אבו מאזן לעזה הוא מודל שעלה בעקבות המבצע, אך כאמור, הסיכויים ליישומו נמוכים. בהעדר הסדרה, ישראל לפחות שיקמה את יכולת ההרתעה מול החמאס, והיא מאותתת לחמאס כי לא תירתע מכניסת כוחות קרקעיים לעזה בעת הצורך.
הבניית מודל הניצחון מצד החמאס
הבניית נרטיב של ניצחון של החמאס מתקיים בכל סבב תוך כדי לחימה ולאחר הלחימה. הפעם הדבר יקשה על החמאס במיוחד, אך נרטיב הניצחון כבר קורם עור וגידים. ההרס הרב ברצועה אומנם יצריך תהליך שיקום ארוך, אך כסף רב צפוי לזרום לעזה מהמפרץ. הכסף שיגיע לרצועה יהווה מנוף להבניית נרטיב הניצחון, שכן הכסף שיועבר לחמאס יסייע לו להציג את עצמו כמושיע של האוכלוסייה המקומית המספק עבודה וכמשקם את הרצועה לאחר הלחימה, תוך טיפוח השנאה לישראל והאשמתה בהרס שנוצר. כעת, מתבסס נרטיב ניצחון על מספר טענות: ישראל לא הצליחה לשבור את רוח החמאס והוא המשיך לירות רקטות לכל אורך המבצע; החמאס ממשיך להחזיק בטילים ארוכי טווח וממשיך לשבש את החיים בישראל; מנהיגותו לא נפגעה (איבד מאות פעילי שטח שאת שורותיהם יוכל למלא במהרה). אפשר להתווכח עם הטענות, אך לא ניתן להתעלם מכך שלפחות חלק מהאוכלוסייה בעזה מקבלת אותם.
השלב הבא - שליטה בהברחות והפיקוח על החומרים שיכנסו לרצועת עזה בעתיד
לאחר המבצע ישראל תצטרך להתמודד עם משימה לא פשוטה של מניעת שיקום כוחו של החמאס. החמאס ינסה, וייתכן שכבר פועל בנושא בימים אלה, להשלמת ארסנאל הטילים שלו וציוד לחימה נוסף. ישראל תצטרך לעמוד על המשמר. גם על הסיוע החיצוני לחמאס, במיוחד מקטר, ישראל תצטרך לפקח, כדי שיופנה לאוכלוסייה ולא לתשתיות הטרור. לו היה ניתן לכפות על החמאס פיקוח בינלאומי אפקטיבי בנושא, הדבר היה מקל על ישראל על תהליך פירוז הרצועה, לפחות מטילים.
חשיפת מנהרה בעזה
הנחות היסוד של החמאס התבררו כמוטעות
החמאס העריך כי על רקע הגל האסלאמי הקיצוני השוטף את העולם האסלאמי (במיוחד דאעש בסוריה ובעיראק), יוכל לגייס תמיכה אסלאמית רחבה - צבאית ומדינית - שתביא ללחץ על ישראל ולגרום לה להיכנע לתכתיביו. בנוסף, החמאס העריך כי בעקבות הלחימה וההרוגים בקרב האזרחים הפלסטינים ייווצר לחץ הבינלאומי כבד על ישראל מצד המערב שיביא להסרת המצור על עזה, דבר שהוכח כהנחה מוטעית. החמאס גם העריך כי בעקבות יחסיו העכורים עם משטרו של סיסי במצרים הוא יוכל להסיט את ציר ההידברות עם ישראל ממצרים לקטר ולתורכיה, אך גם זה לא עבד. ההישג היחיד שיוכל החמאס לזקוף לזכותו יגיע אם יקבל סיוע כספי רחב (ככל הנראה מקטר), דבר שיאפשר לו לקנות תומכים ולשקם את התשתית המבצעית שלו.
מודל הסבבים
ערפאת עיצב מול ישראל מודל שנקרא "תוכנית השלבים" שתכליתו היה להשיג שטחים, שלב אחר שלב עד ל"שחרור פלסטין" המלא, זאת לאחר שנכשלו הניסיונות לבצע "שחרור" בשלב אחד. החמאס, לעומת זאת, עיצב את מודל הסבבים כמודל אסטרטגי, כלומר סבבי התשה מול ישראל, שהמרווחים ביניהם מצטמצמים לאורך הזמן ושנועדו להביא לאהדה מקומית, בינערבית ובינלאומית כלפי החמאס, באמצעות הצגת "המסכנות" של תושבי הרצועה. על-פי מודל זה, העריך החמאס כי הלחץ הבינלאומי יביא לשינויים משמעותיים במדיניותה של ישראל כלפי עזה, ובראשם הסרת המצור על הרצועה. החמאס, שניסה תחילה את מודל השלבים שעיצב ערפאת והיה מוכן להפסקת-אש ("הודנה") לתקופה ארוכה תמורת נסיגת צה"ל לגבולות 1967 כשלב ביניים עד ל"שחרור פלסטין", לא מזכיר מודל זה יותר, אך ייתכן שיחזור למודל זה בעתיד באמצעות פיוס פנים-פלסטיני, שבו אבו מאזן ישמש עבורו כחזות להסדר שכזה. בינתיים המהלך אינו מוביל להסרת המצור על עזה והאהדה הבינלאומית כלפי החמאס אינה רחבה. בדיעבד מודל הסבבים של החמאס שרת את ישראל, שכן בכל סבב הרמה המבצעית של ישראל השתפרה.
מודל חטיפות החיילים
מודל שעיצב חזבאללה וממנו שאב החמאס השראה, במיוחד בעקבות חטיפת גלעד שליט. החמאס גילה את הרגישות של אזרחי ישראל לנושא ואת היכולת להתל מבחינה מורלית באזרחי ישראל, כפי שעשה חסן נצראללה לפניו. במבצע "צוק איתן" צה"ל הוכיח כי יעשה כל מאמץ כדי למנוע חטיפות חיילים. הניסיונות לחטיפות חיילים יימשכו, ככל הנראה, אך ככל שייכשלו אותם הניסיונות, המוטיבציה לבצע אותן תרד, במיוחד ככל שמנגנון הענישה מצד ישראל על כל ניסיון שכזה יוקשח.
מודל המנהרות
החמאס השקיע משאבים אדירים בבניית המנהרות לאחר שהעריך כי מדובר באלטרנטיבה יעילה ללחימה בישראל בו-זמנית עם שיגור רקטות לעברה. יכולת חשיפת המנהרות של החמאס מצד ישראל מעקרים את יכולת החמאס לפגוע בישראל, ופתרון טכנולוגי שמתקדם לאיתור מנהרות יכול לחסל את האיום הזה לחלוטין.
הצבת תנאים בלתי אפשריים למשא-ומתן
אחד הדברים המעניינים שקרו במהלך מבצע "צוק איתן" הוא שבעוד שהחמאס הציב תנאים בלתי אפשריים מבחינת ישראל (בראשם הסרת המצור על עזה), ישראל השיבה באותו המטבע והציבה כתנאי את פירוז הרצועה, תנאי בלתי אפשרי מבחינת החמאס. כך ישראל לא באה כלל לדיון עם החמאס ומונעת ממנו להגיע להישג כלשהו.
רעיון ההסדרה ברצועה באמצעות אבו מאזן
מדובר ברעיון שיהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי ליישמו, אך אם ייושם יהווה שינוי נוסף בכללי המשחק. למעשה יהיה מדובר בהפלת החמאס מתוך החברה הפלסטינית. המודל של החזרת הסמכות של אבו מאזן לעזה הוא מודל שעלה בעקבות המבצע, אך כאמור, הסיכויים ליישומו נמוכים. בהעדר הסדרה, ישראל לפחות שיקמה את יכולת ההרתעה מול החמאס, והיא מאותתת לחמאס כי לא תירתע מכניסת כוחות קרקעיים לעזה בעת הצורך.
הבניית מודל הניצחון מצד החמאס
הבניית נרטיב של ניצחון של החמאס מתקיים בכל סבב תוך כדי לחימה ולאחר הלחימה. הפעם הדבר יקשה על החמאס במיוחד, אך נרטיב הניצחון כבר קורם עור וגידים. ההרס הרב ברצועה אומנם יצריך תהליך שיקום ארוך, אך כסף רב צפוי לזרום לעזה מהמפרץ. הכסף שיגיע לרצועה יהווה מנוף להבניית נרטיב הניצחון, שכן הכסף שיועבר לחמאס יסייע לו להציג את עצמו כמושיע של האוכלוסייה המקומית המספק עבודה וכמשקם את הרצועה לאחר הלחימה, תוך טיפוח השנאה לישראל והאשמתה בהרס שנוצר. כעת, מתבסס נרטיב ניצחון על מספר טענות: ישראל לא הצליחה לשבור את רוח החמאס והוא המשיך לירות רקטות לכל אורך המבצע; החמאס ממשיך להחזיק בטילים ארוכי טווח וממשיך לשבש את החיים בישראל; מנהיגותו לא נפגעה (איבד מאות פעילי שטח שאת שורותיהם יוכל למלא במהרה). אפשר להתווכח עם הטענות, אך לא ניתן להתעלם מכך שלפחות חלק מהאוכלוסייה בעזה מקבלת אותם.
השלב הבא - שליטה בהברחות והפיקוח על החומרים שיכנסו לרצועת עזה בעתיד
לאחר המבצע ישראל תצטרך להתמודד עם משימה לא פשוטה של מניעת שיקום כוחו של החמאס. החמאס ינסה, וייתכן שכבר פועל בנושא בימים אלה, להשלמת ארסנאל הטילים שלו וציוד לחימה נוסף. ישראל תצטרך לעמוד על המשמר. גם על הסיוע החיצוני לחמאס, במיוחד מקטר, ישראל תצטרך לפקח, כדי שיופנה לאוכלוסייה ולא לתשתיות הטרור. לו היה ניתן לכפות על החמאס פיקוח בינלאומי אפקטיבי בנושא, הדבר היה מקל על ישראל על תהליך פירוז הרצועה, לפחות מטילים.
