הסכם המסגרת בנושא הגרעין שנחתם בין איראן לשש המעצמות המערביות בראשות ארצות-הברית מהווה הישג אסטרטגי אדיר לאיראן ומעיד פעם נוספת עד כמה המנהיגות האיראנית פרגמטית ופועלת בתבונה לטווח ארוך. קברניטי איראן הטיבו להבין שגם אם פרויקט הגרעין יתקדם עתה בקצב איטי יותר מבעבר, מדובר בתשלום נמוך יחסית מבחינת איראן לעומת הקרבת כלכלתה הקורסת בשל הסנקציות. בטווח המיידי, מבינים באיראן, האתגר הכלכלי מאיים על יציבות המשטר יותר מאשר פרויקט הגרעין יכול לייצבו ולחזקו. הסרת הסנקציות, כך מעריכים באיראן, תביא בהכרח להתאוששות הכלכלה האיראנית, תייצב את השלטון באיראן ותאפשר לה להתערב אף יותר בסכסוכים אזוריים, הגוזלים ממנה משאבים כלכליים ולוגיסטיים רבים.
איראן המתגרענת
במסגרת מעורבותה של איראן הסכסוכים אזוריים היא מסובכת עד צוואר בסוריה, עיראק ותימן, לצד סיועה לחזבאללה בלבנון ולחמאס בעזה. מעבר לכך, איראן עוסקת בחתרנות באפריקה ובאמריקה הלטינית ובמקומות נוספים בעולם. המעורבות הזו עולה לאיראן הון ולכן היה כל כך חשוב לה להגיע להסכם.
האיראנים זיהו היטב את הנחישות האמריקנית (יש שיגדירו אותה נחישות-יתר) וידעו לנצל היטב את ההזדמנות להיפטר מהסנקציות החונקות. ייתכן אף שמאחורי הנחישות האמריקנית עומד שיתוף-פעולה חשאי אמריקני-איראני למיגור ארגוני הטרור האסלאמי הסוני, ובראשם דאעש. אם אכן קיים שיתוף-פעולה כזה, לא מדובר בטקטיקה זרה לפוליטיקה האיראנית, שכן איראן כבר אירחה בעבר בשטחה בכירים בארגון אלקאעידה שפעלו נגד ארצות-הברית, מתוך תפיסה ששיתוף פעולה עם אויבך כדי להיאבק באויב מר יותר בהחלט בא בחשבון.
ישראל יכולה במידה מסוימת לשמוח על כך שיהיה פיקוח בינלאומי על מתקני הגרעין, וישנם רבים בתוכה ששמחים על כך שתקיפה ישראלית באיראן יורדת כרגע מעל הפרק. עם זאת, ישראל תצטרך מעתה, ככל הנראה, להתייחס לאיראן כמעצמה גרעינית כעובדה מוגמרת, שכן פיקוח בינלאומי מעולם לא היה הרמטי. ההסכם, אם ייושם במידה רבה של אפקטיביות, עשוי להאט אולי את מירוץ החימוש הגרעיני באזור, ובכך עשוי להפחית את הסיכויים שנשק מסוג זה יזלוג לידיים פחות אחראיות מהשלטון האיראני, כגון ארגוני הטרור האסלאמיים ובראשם דאעש.
