סיכום שנת 2017 במזרח התיכון

שנת 2017 היתה שבה התרחשו שינויים רבי משמעות במזרח התיכון: דאעש איבד את "המדינה האיסלאמית" בסוריה ובעיראק; ארצות-הברית המשיכה לאבד השפעה באזור בעוד רוסיה של פוטין הפכה למעצמה בעלת ההשפעה הרבה ביותר; המעורבות האיראנית באזור גדלה בצורה ניכרת באופן הטומן בחובו איומים חדשים עבור ישראל בגבול הצפון; הכורדים שזכו לעדנה בשנים האחרונות יצאו נפגעים לקראת סוף השנה; ערב-הסעודית בתהליך ריאורגניזציה שלטונית אך ממשיכה ברפיסותה מול איראן; ותורכיה תחת ארדואן מנסה שוב להשתמש בעוינות כלפי ישראל כדי לבסס לעצמה תפקיד באזור.

מנהיג איראן, עלי ח'אמנא'י

הממשל האמריקני תחת הנשיא טראמפ מאבד אחיזה באזור

נשיא ארצות-הברית, דונאלד טראמפ, שהחל את כהונתו בתחילת השנה, הציג את עצמו כאנטי-תזה למדיניותו הרופסת של ברק אובאמה במזרח התיכון, אך למעשה המשיך את דרכו. הוא המשיך לפעול נגד דאעש כקודמו; נטש את הכורדים, כפי שאובאמה נטש בני ברית אחרים באזור; הוא הבטיח בנאום חוצב להבות שילחם במשמרות המהפכה ויחזיר את הסנקמציות על איראן, אבל הצהרות לחוד ומעשים לחוד - בשטח איראן התקדמה כלכלית ומדינית (וכנראה גם גרעינית) בצורה פנומנאלית במהלך השנה האחרונה. החלטתו של טראמפ בנושא העברת השגרירות האמריקאית לירושלים אפילו מקוממת, שכן היא עלולה לסבך את ישראל בסבב נוסף של אלימות מול הפלסטינים ולאחד את העולם האסלאמי נגדנו. הוא בחר לנקוט בהחלטה זו דווקא כשהחלו לטפטף דיווחים על התקרבות בין ישראל למדינות סוניות באזור המפרץ. האווירה של הימים האחרונים מעיבה על התקרבות זו.

האיראנים מתקרבים לגבול ישראל 

לאחר שאיראן בסיוע גרורותיה (חזבאללה והמיליציות העיראקיות הפועלות בהדרכתה) נטלה חלק פעיל בהסרת האיום של דאעש על סוריה ועיראק, או לפחות להפחיתו אותו באופן משמעותי, היא פונה לתבוע את חלקה ממשטרים אלה, ומצליחה לבסס את תפיסת "הסהר השיעי"המתפרש מאיראן, דרך עיראק, סוריה ולבנון עד גבול הצפון עם ישראל. במסגרת זו, פועלים כוחות איראניים, כוחות מחזבאללה ומיליציות עיראקיות פרו-איראניות בסמיכות לגבול ישראל-סוריה. גם אם הנוכחות שלהם דלילה בשלב זה, במשך הזמן הפעילות הזו עלולה לצבור תאוצה ולחמם את הגבול בין ישראל לסוריה.  

ישראל

ישראל נמצאת כיום במצב פחות נוח ממה שהיתה לפני כשנה בכל מה שנוגע לגבול הצפון. כאמור, אסד מאפשר לאיראנים לחדור לאזור ולהפעיל מיליציות עיראקיות באזור. בנסיבות אלה ישראל צריכה להפגין עירנות רבה על הגבול, אך גם להיות עירנית לכך שראש התמנון נמצא בטהראן. איראן שפושטת את זרועות התמנון שלה לכל עבר במזרח התיכון, היא מדינה פגיעה, שבה אופוזיציה רבה ומיעוטים שעוינים כלפי השלטון (כורדים, בלוצ'ים וכדומה). צריך לגבש מדיניות אסטרטגית רחבה שבה שותפים גורמים רבים ככל שניתן המתנגדים למשטר האיראני, מבחוץ ומבפנים, כדי לנצל את העובדה שכשהתמנון פושט את זרועותיו הוא חושף את בטנו הרכה.

שינויים דמוגרפיים בסוריה - האם יובילו לשינוי מאזן הכוחות במדינה?

בתקופה האחרונה התפרסמו דיווחים בתקשורת העולמית לפיהם המשטר הסורי, בסיוע איראן ורוסיה, מנסה לשנות את מאזן הכוחות הדמוגרפי  בין השיעים לסונים בסוריה לטובת השיעים, על-ידי פעולה משולבת: האחת היא צמצום האוכלוסייה הסונית, המהווה כ-75% מהאוכלוסייה בסוריה, באמצעות הפצצות, הרג, גירוש ופגיעה בתשתית כלכלית. השנייה היא העברת אוכלוסייה שיעית מרחבי העולם האסלאמי, ובעיקר מעיראק, לסוריה. 

סוריה המדממת

הדרך הראשונה, האלימה יותר, זו המקדמת את מדיניות "טיהור" האוכלוסייה הסונית במדינה, באה לידי ביטוי בצורה מובהקת בעיר חלב. חלב, שהיתה עיר המסחר הראשית בסוריה לפני מלחמת האזרחים והינה בעלת אוכלוסייה סונית ברובה המכריע, הופצצה על-ידי מטוסים רוסיים וסוריים במשך כמה חודשים במהלך שנת 2016 עד שהפכה לעיי חורבות.

הדרך השנייה, זו השואפת לשנות את המצב הדמוגרפי במדינה על-ידי העברת אוכלוסייה שיעית מרחבי העולם האסלאמי, יותר קשה לאבחון וניתוח, בהעדר נתונים מהימנים מספקים, אך מטרתה היא ברורה - ליצור רצף טריטוריאלי שיעי התומך במשטרו של בשאר אלאסד מגבול לבנון עד מרכז סוריה, הכולל גם את הערים חמאה וחמץ (מה שמכונה תוכנית "סוריה היעילה"). התוכנית הזו מהווה, כפי הנראה, שלב ביניים מבחינת המשטר הסורי עד שיוכל ליצור שליטה אפקטיבית בכל רחבי סוריה, שכן נכון לעכשיו היעד הזה עדיין רחוק מידי.

הכוונה היא לעבות את האזור העלוי, שמרכז טרטוס ולאד'קיה דרך חומס ודמשק עד גבול ישראל מדרום-מערב ועד גבול לבנון ממערב. אזור טרטוס-לאד'קיה הוא מעוז שלטונו של אסד והמיעוט העלוי, שהתפלג מהשיעה וזוכה להכרה - לפחות מצד איראן ומי מטעמה - כחלק מהשיעה. על-פי הנתונים המפורסמים בתקשורת, מדיניות העברת אוכלוסייה שיעית לאזורים סוניים מתרכזת בשלב זה באזור הערים חומס ודמשק. 

המבנה העדתי של סוריה ומלחמת האזרחים

בסוריה בין 8%-12% עלוים, שהם הקבוצה הדומיננטית בשלטון. העלוים הינם פלג מהשיעה, ועל רקע המתחים בין השיעים לסונים במדינה (הסונים מהווים, כאמור, כ-75% מהאוכלוסייה בסוריה), הערכת המשטר כי אוכלוסייה שיעית נוספת תהיה נאמנה יותר לשלטון ותהווה גורם מאזן לעוינות הסונית כלפי השלטון. יש לציין כי האוכלוסייה הסונית בסוריה אינה הומוגנית, שכן חלקה ערבית וחלקה כורדית (יש עם מיעוט תורכמני), ובעוד שהכורדים בעלי נטייה לאומית-בדלנית האוכלוסייה הערבית נחלקת בין בעלי אוריינטציה אסלאמית לסוגיה ולבעלי אוריינטציה חילונית-לאומית. כל אחת מהקבוצות מפולגות על-רקע דתי ואידאולוגי. מעבר לכך, ישנם מיעוטים: רובם דרוזים ונוצרים.

הערכת סדר הגודל של המהגרים השיעים לסוריה

על-פי ההערכות מדובר בעשרות אלפי מהגרים שיעים שעברו לסוריה מרחבי העולם האסלאמי (במיוחד מאיראן ועיראק) מאז פרוץ מלחמת האזרחים במדינה זו. גם אם נניח שמדובר במאה אלף מהגרים מעיראק ומאיראן שעברו עד עתה לסוריה, מדובר במספר דומה של אומדן מספר העלוים והשיעים שנהרגו במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, כך שמדובר יותר ב"השלמת מלאי" בשלב זה מאשר שינוי מהותי באוכלוסייה.

המקביל נהרגו כחצי מליון סורים במלחמת האזרחים (רובם המכריע סונים) וכ-5 מיליון נוספים היגרו ממנה (על-פי הערכות האו"ם), כך שכחמישה וחצי מיליון סורים שפחתו מהמדינה הסורית, רובם המכריע סונים, לא יובילו בטווח הקרוב לשינוי דרסטי במגמה הדמוגרפית של המדינה שבה כ-18,5 מיליון תושבים (כלומר הסונים ימשיכו להיות הרוב המכריע בסוריה, כל עוד לא יתבצע מסע הרג או מעבר חסר תקדים של סונים מחוץ למדינה ושיעים לתוך המדינה).  

שינוי דמוגרפי והשלכותיו

כדי לבחון עד כמה מדיניות של כפיית שינוי דמוגרפי ישימה עבור סוריה ומה השלכותיה, ניתן לקחת כדוגמה את מדיניותו של צדאם חסין בעיראק, שפעל במשך שנים להזרים אוכלוסייה ערבית סונית לאזורים כורדיים, כדי לחזק את מעמד בני העדה שלו, מתוך הערכה שהם יהיו נאמנים לו ויהוו בסיס תמיכה איתן בשלטונו. בפועל התוצאה היתה שהמתחים בין הערבים לכורדים גברו באותם האזורים וספק רב אם שלטונו הפך יציב יותר.

מהמקרה העיראקי ניתן ללמוד כי נאמנות על בסיס עדתי יכולה להיות מאד שברירית, במיוחד שמדובר בעדה גדולה, כמו העדה הסונית. בנוסף, החדרת אוכלוסייה של בני עדות שונות בצורה כפויה לאזורים בעלי הגמוניה של בני עדה אחרת עלולים (כפי שקורה ברוב המקרים) לחדד את העוינות בין העדות ולערער את יציבות המשטר.

לסיכום, ניתן להעריך כי בדומה לעיראק, גם בסוריה, מדיניות כפיית שינויים במאזן הכוחות בין העדות תחדד את המתחים בין שיעים לסונים במדינה וספק רב אם תתרום לביסוס יציבותו של המשטר.

לקריאה נוספת:
 http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=875141_memri&act=show&dbid=articles&dataid=4289