שנת 2017 היתה שבה התרחשו שינויים רבי משמעות במזרח התיכון: דאעש איבד את "המדינה האיסלאמית" בסוריה ובעיראק; ארצות-הברית המשיכה לאבד השפעה באזור בעוד רוסיה של פוטין הפכה למעצמה בעלת ההשפעה הרבה ביותר; המעורבות האיראנית באזור גדלה בצורה ניכרת באופן הטומן בחובו איומים חדשים עבור ישראל בגבול הצפון; הכורדים שזכו לעדנה בשנים האחרונות יצאו נפגעים לקראת סוף השנה; ערב-הסעודית בתהליך ריאורגניזציה שלטונית אך ממשיכה ברפיסותה מול איראן; ותורכיה תחת ארדואן מנסה שוב להשתמש בעוינות כלפי ישראל כדי לבסס לעצמה תפקיד באזור.
מנהיג איראן, עלי ח'אמנא'י
הממשל האמריקני תחת הנשיא טראמפ מאבד אחיזה באזור
נשיא ארצות-הברית, דונאלד טראמפ, שהחל את כהונתו בתחילת השנה, הציג את עצמו כאנטי-תזה למדיניותו הרופסת של ברק אובאמה במזרח התיכון, אך למעשה המשיך את דרכו. הוא המשיך לפעול נגד דאעש כקודמו; נטש את הכורדים, כפי שאובאמה נטש בני ברית אחרים באזור; הוא הבטיח בנאום חוצב להבות שילחם במשמרות המהפכה ויחזיר את הסנקמציות על איראן, אבל הצהרות לחוד ומעשים לחוד - בשטח איראן התקדמה כלכלית ומדינית (וכנראה גם גרעינית) בצורה פנומנאלית במהלך השנה האחרונה. החלטתו של טראמפ בנושא העברת השגרירות האמריקאית לירושלים אפילו מקוממת, שכן היא עלולה לסבך את ישראל בסבב נוסף של אלימות מול הפלסטינים ולאחד את העולם האסלאמי נגדנו. הוא בחר לנקוט בהחלטה זו דווקא כשהחלו לטפטף דיווחים על התקרבות בין ישראל למדינות סוניות באזור המפרץ. האווירה של הימים האחרונים מעיבה על התקרבות זו.
האיראנים מתקרבים לגבול ישראל
לאחר שאיראן בסיוע גרורותיה (חזבאללה והמיליציות העיראקיות הפועלות בהדרכתה) נטלה חלק פעיל בהסרת האיום של דאעש על סוריה ועיראק, או לפחות להפחיתו אותו באופן משמעותי, היא פונה לתבוע את חלקה ממשטרים אלה, ומצליחה לבסס את תפיסת "הסהר השיעי"המתפרש מאיראן, דרך עיראק, סוריה ולבנון עד גבול הצפון עם ישראל. במסגרת זו, פועלים כוחות איראניים, כוחות מחזבאללה ומיליציות עיראקיות פרו-איראניות בסמיכות לגבול ישראל-סוריה. גם אם הנוכחות שלהם דלילה בשלב זה, במשך הזמן הפעילות הזו עלולה לצבור תאוצה ולחמם את הגבול בין ישראל לסוריה.
ישראל
ישראל נמצאת כיום במצב פחות נוח ממה שהיתה לפני כשנה בכל מה שנוגע לגבול הצפון. כאמור, אסד מאפשר לאיראנים לחדור לאזור ולהפעיל מיליציות עיראקיות באזור. בנסיבות אלה ישראל צריכה להפגין עירנות רבה על הגבול, אך גם להיות עירנית לכך שראש התמנון נמצא בטהראן. איראן שפושטת את זרועות התמנון שלה לכל עבר במזרח התיכון, היא מדינה פגיעה, שבה אופוזיציה רבה ומיעוטים שעוינים כלפי השלטון (כורדים, בלוצ'ים וכדומה). צריך לגבש מדיניות אסטרטגית רחבה שבה שותפים גורמים רבים ככל שניתן המתנגדים למשטר האיראני, מבחוץ ומבפנים, כדי לנצל את העובדה שכשהתמנון פושט את זרועותיו הוא חושף את בטנו הרכה.
