הבחירות לנשיאות מצרים חשובות ביותר לעתידה
של מצרים בעקבות השינויים שחלו במדינה מאז נפילת שלטונו של מובארכ. הבחירות יקבעו במידה
לא מועטה מה יהיה הצביון של מצרים – ליבראלי, אסלאמיסטי, צבאי, חילוני-לאומי או אחר. במאמר זה נסקור את האג'נדה ואת קורות החיים של המועמדים המובילים ואת עמדותיהם
המרכזיות.
כרזות המועמדים השונים מעטרים את רחובות קהיר
המועמדים המרכזיים:
עמרו מוסא – מוסא ליד
קהיר, בן 76, עורך דין בהכשרתו, חילוני (דבר שמהווה חיסרון מסוים עבור רבים מהמצרים, שהאוריינטציה שלהם היא האסלאמית), לאומי-מצרי ופאן-ערביסט. הצטרף לשירות הדיפלומטי של מצרים כבר ב-1958 ומאז
כיהן בתפקידים רבים: יועץ שר החוץ (1983-1977) ונציג מצרים באו"ם ב-1983-1981
ובין 1991-1990. שגריר מצרים בהודו ובשוויץ (1986-1983). כיהן כשר חוץ תחת מובארכ
בין השנים 1991 ו-2001 – ולכן מזוהה עם המשטר של מובארכ הנתפס כיום כמושחת. בהמשך
היה מזכ"ל הליגה הערבית, ובתקופתו התערער מעמדו של מוסד זה – דבר נוסף שמרחיק
את מוסא מהנשיאות. לעומת זאת, מבין המועמדים השונים, מדובר במועמד המנוסה ביותר. בנוגע לישראל – מוסא תמיד נחשב לעוין לה. במצעו מדבר
על אחדות לאומית, ממשלה יציבה, מלחמה בשחיתות וחיזוק השקיפות, ביטחון לאזרח
ועצמאות לרשות השופטת. הסוגיה הפלסטינית צפויה לעמוד בראש מדיניות החוץ שלו, כשהפתרון
המוצע על-ידו הוא הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים המזרחית.
מדבר גם על מזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני ועל כיבוד כל ההתחייבויות
הבינלאומיות של מצרים כולל הסכם השלום עם ישראל - אם כי אמר לא פעם בקמפיין הבחירות שלו כי הסכמי
קמפ-דיוויד מבוטלים וכי יש "לבחון מחדש" את הסכם השלום, לדבריו.
עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח - מועמד איסלאמי
עצמאי.
יליד קהיר, בן 61, רופא ילדים בהכשרתו. כבר במהלך לימודיו
באוניברסיטת קהיר עסק בפעילות פוליטית וכיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים. הוא
נעצר למשך מספר חודשים במסגרת מבצע המעצרים הנודע שביצע הנשיא אנור סאדאת ב-1981
נגד מתנגדי שלטון, אך הדבר לא הסית אותו מדרכו. בזמן שלטון מובארכ ריצה אבו
אל-פתוח מאסר של חמש שנים שבמהלכו קיבל רישיון לעריכת דין.
ב-1987 הצטרף לתנועת האחים המוסלמים, בה פעל עד לפני כשנה אז הכריז
על מועמדותו לנשיאות בניגוד להחלטת מועצת השורא, שקבעה כי הארגון לא יריץ מועמד
מטעמו לנשיאות. הצעד המרדני של אל-פתוח התקבל בכעס בקרב ראשי התנועה והם החליטו
להדיחו. מדבר על אסלאם מתון ("וסטי") שסמכותו
נובעת מ"אלאזהר", אם כי הרקורד שלו כולל פעילות בארגון האסלאמי הקיצוני "אלג'מאעה
אלאסלאמיה" ואף נחשב ממקימיה ומבכיריה. בנוסף, יוחסו אליו בעבר התבטאויות
קשות נגד ישראל והמערב. לרגל הבחירות הוא מנסה להצטייר כמתון ומדבר על אחדות
לאומית של מוסלמים ונוצרים ומציג עצמו כקודם כל כמצרי. הוא אינו מגדיר עצמו כסלפי,
אך זוכה לתמיכת הסלפים ושל גורמי "אלג'מאעה אלאסלאמיה". חזונו, על-פי
דבריו, הוא מדינה דמוקרטית עצמאית שהערכים האסלאמיים טבועים בה, אנשים מתפרנסים בה
בכבוד, האזרח זוכה לכבוד מצד השלטון והשלטון פועל כדי לממש את שאיפות המתקוממים
נגד מובארכ. מדבר על העצמת האזרח על-ידי חינוך, ערכי האסלאם, תיירות והשבת הביטחון
תוך מאה ימים. מבטיח לחזק את מצרים בכל התחומים. אבו אל-פתוח גם מתחייב לבטל את
המשפטים הצבאיים שנערכים לאזרחים בימים אלה ולשפוט מחדש כל אזרח שנשפט בבית הדין
הצבאי.
מכנה את ישראל "עוינת" ולא פעם "הישות", כדי לבטא
את חוסר ההכרה בה ועיונותו כלפיה. כמו-כן, רואה בהסכם עם ישראל הסכם שיש
לשנותו. בעימות הטלוויזיוני שקיים עם עמרו מוסא נראה אבו
אל-פתוח רהוט וכריזמטי יותר. נראה שהוא הרבה יותר מחובר לצרכי העם מאשר מוסא המתנשא והמנוכר. על אף חוסר נסיונו
המדיני, הוא ניצח בבחירות המוקדמות שנערכו בקרב מצרים המתגוררים בחו"ל, דבר שיכול אולי לרמוז על מעמדו החזק.
מחמד מורסי - מורסי, בן
61, יו"ר המפלגה של תנועת "האחים המוסלמים" בפרלמנט ("מפלגת החירות והצדק"), ד"ר להנדסה מאוניברסיטת דרום קליפורניה. פעילותו נגד משטר מובארכ הביאה
למעצרו מספר פעמים. אף שהוא חבר במספר ארגונים מצריים המתנגדים למדינת ישראל, נראה
כי מורסי מנסה לא לשבור את הכלים בנושא הישראלי, ולא פעם הצהיר כי תנועתו תכבד את
כל ההסכמים הבינלאומיים שמצרים חתומה עליהם, לרבות הסכם השלום עם ישראל. במסע
הבחירות שלו אמר כי הסוגיה הפלסטינית תעמוד בראש סדר העדיפויות שלו.
מאחר שתנועת האחים המוסלמים הינה תנועת האם של החמאס, מצרים תחת נשיאותו צפויה להיות עוינת לישראל. לזכותו עומדת תמיכה רחבה בפרלמנט, אך הינו פחות
דומיננטי וכריזמטי משני המועמדים הקודמים שנזכרו. יש לציין כי תנועת "האחים
המוסלמים" בחרה בו כפשרה, לאחר שהמועמד המועדף שלה, ח'יראת אלשאטר, נפסל.
אחמד שפיק –המועמד המועדף של אנשי הצבא והזרם הליבראלי. מתון מאד, לאומי מצרי, אינו דתי, מתון גם כלפי ישראל ואף הביע נכונות לבקר
בה. שפיק, בן 71, מתהדר בעבר צבאי מפואר. הוא שירת כטייס וב-1996 מונה למפקד
חיל האוויר. ב-2002 מונה על-ידי מובארכ, חברו מחיל האוויר, לשר התעופה האזרחית. הוא
כיהן בתפקיד עד שמובארכ, בניסיון לרצות את אזרחיו המתקוממים, מינה אותו לראש ממשלה.
יש המאשימים אותו במעורבות בדיכוי המהומות שהתקיימו במצרים נגד משטרו של מובארכ. עם זאת, רבים רוחשים לו כבוד.
חמדין צבאחי - נאצריסט, חילוני, איש שמאל. היה חבר פרלמנט מטעם מפלגת השמאל "אלכראמה" וחבר פרלמנט. בן 57, עורך עיתון של עיתון "אלכראמה". חסר ניסיון פוליטי ממשי.
מועמדים נוספים (בסך הכל הרשימה מונה 13 מועמדים)
פחות מוכרים וסיכוייהם נמוכים יותר להיבחר. ב-26 במאי ועדות משנה אמורות לסיים את מלאכת
מיון הקולות וב-29 במאי יוכרזו התוצאות הסופיות. אם איש מהמועמדים לא יעבור את רף 50%,
יעלו שני המובילים לסיבוב שני, שייערך מחוץ למצרים ב-3 ביוני ובתוכה ב-16 וב-17
ביוני, וב-21 ביוני תכריז ועדת הבחירות העליונה על נשיא מצרים הבא.
יש לזכור כי בהעדר חוקה חדשה, עדיין יישארו מספר
שאלות בלתי פתורות, כגון: מהן סמכויות הנשיא? ומה יהיה מעמד השריעה במדינה? אך
נראה כי במהלך השנה הקרובה יינתנו תשובות גם לשאלות אלה. באופן פרדוקסלי, בבחירות אלה בוחרים המצרים נשיא שאינם יודעים בבירור מה יהיו סמכויותיו, מאחר שחוקה חדשה עדיין בשלבי התגבשות. סביר להניח כי מעמד הנשיא יהיה איתן, אך הוא יוגבל על-ידי הפרלמנט מחשש לריכוז
סמכויות רב מדי בידי אדם אחד.
לסיכומו של דבר, נראה שלאף אחד מהמועמדים אין ניסיון בתחום החברתי-כלכלי, וקיים חשש כי בהעדר יכולת להתמודד עם בעיות בתחום זה, תהפוך ישראל לשק החבטות של מצרים. ברור שעבור ישראל אחמד שפיק הוא המועדף, אך סיכוייו לזכות נמוכים על-פי רוב הפרשנים. המועמדים האחרים בהחלט בעייתיים מבחינת ישראל.
