בתקופה האחרונה מרבה העולם המערבי לבקר את רוסיה על הסתייגויותיה בנושא הסנקציות על איראן ועל תמיכתה במשטר הסורי של בשאר אלאסד. אין זה פלא, שכן רוסיה, הרואה בסוריה ובאיראן בעלות ברית אסטרטגיות ויעד לשיווק נשק, חוששת מהתמוטטות המשטרים במדינות אלה ורואה בכך איום על האינטרסים שלה במזרח-התיכון.
על רקע הנפילה הצפויה של משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה וחולשתה של איראן לאור הסנקציות המוטלות עליה, חוששת רוסיה למעמדה במזרח התיכון, ולכן היא בוחרת לפצות על כך על-ידי חיזוק השפעתה בעיראק, כפי שבא לידי ביטוי בחתימת הסכם אספקת נשק לצבא עיראק בהיקף של 4.2 מיליארד דולר לפני כשבועיים. מדובר לא רק בהישג רוסי על ארצות-הברית, שהקימה את צבא עיראק החדש מאפס מאז 2003 על בסיס נשק אמריקאי, אלא בעיקר בניסיון של רוסיה לחדש את קשריה עם עיראק, מדינה שמוכרת לה שנים רבות.
רוסיה, עוד מימי ברית-המועצות, היתה מאז שלהי שנות החמישים ועד פלישת ארצות-הברית לעיראק ב-2003 ספק נשק מרכזי עבור הצבא העיראקי. בתחילת שנות השמונים, בעקבות השלום בין ישראל למצרים ומדיניותו של אנוור אל-סאדאת לחבור לציר האמריקאי, החל תהליך של החלשות מעמדה של רוסיה במזרח-התיכון, אך היא המשיכה לשמור על קשרים הדוקים עם משטר הבעת' בעיראק. במקביל היא המשיכה להדק את קשריה עם סוריה וקשרה קשרים עם איראן של ח'מיני, שעלה לשלטון בשנת 1979, ובכך פיצתה את עצמה על אובדן מצרים כבעלת בריתה המרכזית באזור. כל העת הזאת, המשיכה עיראק להיות לה בעלת ברית. התפרקות ברית-המועצות ב-1989 אומנם ציינה סיום של תקופה, אך רוסיה לא נטשה את עיראק.
מאז נפילת משטרו של צדאם חסין בשנת 2003, ארצות-הברית הפכה לגורם הדומיננטי בעיראק עד שנת 2011. בשנים אלה רוסיה קשרה קשרים בתחום זיקוק הנפט, אך הנוכחות שלה היתה מינורית. בשנה האחרונה מעמדה של רוסיה במזרח-התיכון ניצב תחת אתגר קשה: בשאר אל-אסד, שאביו הפקיד בידי הרוסים את נמל טרטוס בהסכם שנחתם בשנת 1971 ובכך העניק להם גישה ישירה לים התיכון, על סף קריסה, ואיראן נאבקת בקושי רב בסנקציות שנכפו עליה, בעוד רוסיה מנועה, בשל הסנקציות הבינלאומיות, למכור לה נשק. בנסיבות אלה, פונה רוסיה לעיראק, לאחר שכבר פיתחה קשרים מסחריים בעיראק, בעיקר בענף הנפט. כך היא תוכל לפצות את עצמה על אובדן אפשרי של סוריה וייתכן גם של איראן בהמשך. יציאתה של ארצות-הברית מעיראק לפני כשנה ללא ספק מסייעת לרוסיה להעמיק את קשריה עם עיראק, כפי שבא לידי ביטוי בעסקת הנשק הגדולה.
לפיכך, עולה כי רוסיה נאבקת לחיזוק מעמדה בזירה המזרח-תיכונית, ולא מתכוונת להיעלם מהאזור בקרוב. אם לשפוט על-פי דפוסי הפעולה שאימצה רוסיה בעבר בנוגע למזרח-התיכון, היא תחתור למציאת בעלות ברית חדשות באזור. בנוסף, ייתכן שרוסיה מזהה כעת הזדמנות לחיזוק קשריה באזור על חשבון ארצות-הברית, הסובלת מתהליך של החלשות מעמדה במזרח-התיכון בעקבות אירועי "האביב הערבי" ובעקבות מדיניותו של אובאמה שעיקרה התרכזות בבעיות הפנים של ארצות-הברית.
לקריאה נוספת:
http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3584373,00.html
http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-16d79064c919331017.htm
http://www.youtube.com/watch?v=g8nrXJRw98Q
על רקע הנפילה הצפויה של משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה וחולשתה של איראן לאור הסנקציות המוטלות עליה, חוששת רוסיה למעמדה במזרח התיכון, ולכן היא בוחרת לפצות על כך על-ידי חיזוק השפעתה בעיראק, כפי שבא לידי ביטוי בחתימת הסכם אספקת נשק לצבא עיראק בהיקף של 4.2 מיליארד דולר לפני כשבועיים. מדובר לא רק בהישג רוסי על ארצות-הברית, שהקימה את צבא עיראק החדש מאפס מאז 2003 על בסיס נשק אמריקאי, אלא בעיקר בניסיון של רוסיה לחדש את קשריה עם עיראק, מדינה שמוכרת לה שנים רבות.
רוסיה, עוד מימי ברית-המועצות, היתה מאז שלהי שנות החמישים ועד פלישת ארצות-הברית לעיראק ב-2003 ספק נשק מרכזי עבור הצבא העיראקי. בתחילת שנות השמונים, בעקבות השלום בין ישראל למצרים ומדיניותו של אנוור אל-סאדאת לחבור לציר האמריקאי, החל תהליך של החלשות מעמדה של רוסיה במזרח-התיכון, אך היא המשיכה לשמור על קשרים הדוקים עם משטר הבעת' בעיראק. במקביל היא המשיכה להדק את קשריה עם סוריה וקשרה קשרים עם איראן של ח'מיני, שעלה לשלטון בשנת 1979, ובכך פיצתה את עצמה על אובדן מצרים כבעלת בריתה המרכזית באזור. כל העת הזאת, המשיכה עיראק להיות לה בעלת ברית. התפרקות ברית-המועצות ב-1989 אומנם ציינה סיום של תקופה, אך רוסיה לא נטשה את עיראק.
מאז נפילת משטרו של צדאם חסין בשנת 2003, ארצות-הברית הפכה לגורם הדומיננטי בעיראק עד שנת 2011. בשנים אלה רוסיה קשרה קשרים בתחום זיקוק הנפט, אך הנוכחות שלה היתה מינורית. בשנה האחרונה מעמדה של רוסיה במזרח-התיכון ניצב תחת אתגר קשה: בשאר אל-אסד, שאביו הפקיד בידי הרוסים את נמל טרטוס בהסכם שנחתם בשנת 1971 ובכך העניק להם גישה ישירה לים התיכון, על סף קריסה, ואיראן נאבקת בקושי רב בסנקציות שנכפו עליה, בעוד רוסיה מנועה, בשל הסנקציות הבינלאומיות, למכור לה נשק. בנסיבות אלה, פונה רוסיה לעיראק, לאחר שכבר פיתחה קשרים מסחריים בעיראק, בעיקר בענף הנפט. כך היא תוכל לפצות את עצמה על אובדן אפשרי של סוריה וייתכן גם של איראן בהמשך. יציאתה של ארצות-הברית מעיראק לפני כשנה ללא ספק מסייעת לרוסיה להעמיק את קשריה עם עיראק, כפי שבא לידי ביטוי בעסקת הנשק הגדולה.
לפיכך, עולה כי רוסיה נאבקת לחיזוק מעמדה בזירה המזרח-תיכונית, ולא מתכוונת להיעלם מהאזור בקרוב. אם לשפוט על-פי דפוסי הפעולה שאימצה רוסיה בעבר בנוגע למזרח-התיכון, היא תחתור למציאת בעלות ברית חדשות באזור. בנוסף, ייתכן שרוסיה מזהה כעת הזדמנות לחיזוק קשריה באזור על חשבון ארצות-הברית, הסובלת מתהליך של החלשות מעמדה במזרח-התיכון בעקבות אירועי "האביב הערבי" ובעקבות מדיניותו של אובאמה שעיקרה התרכזות בבעיות הפנים של ארצות-הברית.
לקריאה נוספת:
http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3584373,00.html
http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-16d79064c919331017.htm
http://www.youtube.com/watch?v=g8nrXJRw98Q
