עבד אלפתאח אלסיסי, אבי הפיכת הנגד שהפילה את שלטון האחים המוסלמים במצרים לפני כשנה, נבחר, כצפוי, ברוב קולות לנשיאה של מצרים. הדבר יכול להעיד כי אזרחי מצרים מעדיפים משטר נוקשה אך יציב הנשען על צבא חזק שמגביל את החירויות על פני משטר אסלאמי קיצוני או אנרכיה, לפחות לעת עתה.
הבחירה באלסיסי מהווה נקודת ציון בהתפתחות אירועי "האביב הערבי", נקודת ציון שמסמלת במידה רבה חזרה לנקודת המוצא, כלומר למבנה הפוליטי שהתקיים בעידן מבארכ, והדבר טבעי, שכן אלסיסי שייך לבני דור ההמשך של מבארכ, שהגיע מהצבא ונשען על הצבא כמשענת פוליטית ראשונה במעלה וכן הוא (אלסיסי) מאמין באותם הערכים שמבארכ דגל בהם. עם זאת, המציאות הפוליטית והחברתית של ימי מבארכ השתנתה ללא היכר: יראת השליט פחתה בקרב הציבור, המצב הכלכלי התדרדר, האווירה האסלאמית הקיצונית התפשטה ועימה פיגועי התופת בתוך מצרים המתבצעים ברובם הגדול על-ידי אזרחים מצריים שתכלית פעילותם היא להפיל את השלטון החילוני ולהקים מדינה אסלאמית קיצונית. ארגונים אלה (בראשם אנצאר בית אלמקדס, אג'נאד מצר ואנצאר אלשריעה) מזוהים עם ארגון אלקאעידה ומערערים את יציבות השלטון. בנסיבות אלה, הגורמים האסלאמיים ובראשם תומכי תנועת "האחים המוסלמים" צפויים להמשיך לנסות ולהכשיל את אלסיסי בכל דרך, בעוד שכלל הציבור המצרי יהיה פחות סלחני כלפי הנשיא החדש מאשר בימי מבארכ, ואם הציבור יחוש שאלסיסי לא מספק את הסחורה - הוא יופל במהרה. על כן ניצבת מצרים עדיין על פרשת דרכים וקשה מאד לקבוע כמה זמן ישרוד אלסיסי בשלטון ואיזה סוג של שלטון ישרוד לאורך זמן, אם בכלל.
למרות הדמיון הרב בין אלסיסי למבארכ, רבים משווים אותו לנאצר, אותו העריץ אלסיסי בילדותו. ניתן למצוא זיקה בין האישים בכך שאלסיסי, בדומה לנאצר, הינו כריזמטי (אם כי באופן משמעותי פחות מנאצר), הוא לאומי/לאומן/פטריוט מצרי, איש צבא המכה בגורמים האסלאמיים הקיצוניים (כפי שהכה נאצר את "האחים המוסלמים" בזמנו) ובעל תפיסת שלטון ריכוזית וסמכותית. עם זאת, לנאצר היתה תמיכה ציבורית עצומה במצרים ובעולם הערבי, היה דמות שרבים סגדו לה, וכן היו בידיו כלי שליטה טובים משל אלסיסי, שהרי כיום בחסות הרשתות החברתיות ביקורת מחלחלת מהר למטה ועלולה להפוך במהרה למחאה פוליטית אלימה. בנוסף, תפיסת עולמו של אלסיסי מכוונת פנימה למצרים ואינו מדבר בשם האומה הערבית (גם אם היה מדבר לא היה לזה כל משמעות, כי הלאומיות הערבית דעכה בשנים האחרונות במידה רבה).
מאז ההפיכה הצבאית, השיג סיסי הישגים לא מעטים: הוא הפגין רוח מנהיגות; הוא פעל בנחישות נגד תנועת "האחים מוסלמים", אותה הוציא מהחוק; פעל נגד גורמי ג'האד בסיני וברחבי מצרים ויצר שלטון ריכוזי אך לא טוטאליטארי כשהוא מקיף עצמו בתומכיו. עם זאת, אתגרים רבים עוד לפניו ובראשם ייצוב הביטחון האישי והכלכלי. הדברים כרוכים יחדיו - כל עוד המצב הביטחוני רעוע, לא יגיעו תיירים למצרים, לא תתפתח הכלכלה ומצרים לא תוכל להשתקם כלכלית, חברתית ופוליטית.
לקריאה נוספת, ראו:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4525038,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4513407,00.html
עבד אלפתאח אלסיסי, נשיאה החדש של מצרים
הבחירה באלסיסי מהווה נקודת ציון בהתפתחות אירועי "האביב הערבי", נקודת ציון שמסמלת במידה רבה חזרה לנקודת המוצא, כלומר למבנה הפוליטי שהתקיים בעידן מבארכ, והדבר טבעי, שכן אלסיסי שייך לבני דור ההמשך של מבארכ, שהגיע מהצבא ונשען על הצבא כמשענת פוליטית ראשונה במעלה וכן הוא (אלסיסי) מאמין באותם הערכים שמבארכ דגל בהם. עם זאת, המציאות הפוליטית והחברתית של ימי מבארכ השתנתה ללא היכר: יראת השליט פחתה בקרב הציבור, המצב הכלכלי התדרדר, האווירה האסלאמית הקיצונית התפשטה ועימה פיגועי התופת בתוך מצרים המתבצעים ברובם הגדול על-ידי אזרחים מצריים שתכלית פעילותם היא להפיל את השלטון החילוני ולהקים מדינה אסלאמית קיצונית. ארגונים אלה (בראשם אנצאר בית אלמקדס, אג'נאד מצר ואנצאר אלשריעה) מזוהים עם ארגון אלקאעידה ומערערים את יציבות השלטון. בנסיבות אלה, הגורמים האסלאמיים ובראשם תומכי תנועת "האחים המוסלמים" צפויים להמשיך לנסות ולהכשיל את אלסיסי בכל דרך, בעוד שכלל הציבור המצרי יהיה פחות סלחני כלפי הנשיא החדש מאשר בימי מבארכ, ואם הציבור יחוש שאלסיסי לא מספק את הסחורה - הוא יופל במהרה. על כן ניצבת מצרים עדיין על פרשת דרכים וקשה מאד לקבוע כמה זמן ישרוד אלסיסי בשלטון ואיזה סוג של שלטון ישרוד לאורך זמן, אם בכלל.
למרות הדמיון הרב בין אלסיסי למבארכ, רבים משווים אותו לנאצר, אותו העריץ אלסיסי בילדותו. ניתן למצוא זיקה בין האישים בכך שאלסיסי, בדומה לנאצר, הינו כריזמטי (אם כי באופן משמעותי פחות מנאצר), הוא לאומי/לאומן/פטריוט מצרי, איש צבא המכה בגורמים האסלאמיים הקיצוניים (כפי שהכה נאצר את "האחים המוסלמים" בזמנו) ובעל תפיסת שלטון ריכוזית וסמכותית. עם זאת, לנאצר היתה תמיכה ציבורית עצומה במצרים ובעולם הערבי, היה דמות שרבים סגדו לה, וכן היו בידיו כלי שליטה טובים משל אלסיסי, שהרי כיום בחסות הרשתות החברתיות ביקורת מחלחלת מהר למטה ועלולה להפוך במהרה למחאה פוליטית אלימה. בנוסף, תפיסת עולמו של אלסיסי מכוונת פנימה למצרים ואינו מדבר בשם האומה הערבית (גם אם היה מדבר לא היה לזה כל משמעות, כי הלאומיות הערבית דעכה בשנים האחרונות במידה רבה).
אלסיסי בילדותו מצדיע לנשיא מצרים ג'מאל עבד אלנאצר
מאז ההפיכה הצבאית, השיג סיסי הישגים לא מעטים: הוא הפגין רוח מנהיגות; הוא פעל בנחישות נגד תנועת "האחים מוסלמים", אותה הוציא מהחוק; פעל נגד גורמי ג'האד בסיני וברחבי מצרים ויצר שלטון ריכוזי אך לא טוטאליטארי כשהוא מקיף עצמו בתומכיו. עם זאת, אתגרים רבים עוד לפניו ובראשם ייצוב הביטחון האישי והכלכלי. הדברים כרוכים יחדיו - כל עוד המצב הביטחוני רעוע, לא יגיעו תיירים למצרים, לא תתפתח הכלכלה ומצרים לא תוכל להשתקם כלכלית, חברתית ופוליטית.
לקריאה נוספת, ראו:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4525038,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4513407,00.html
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה