ביקור פוטין בישראל - סימן לתמורות במדיניות רוסיה במזרח התיכון?

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, מבקר בישראל כדי לחנוך אנדרטה לזכר הרוגי הצבא האדום שלחמו בנאצים. הביקור מהווה הזדמנות לבחון מחדש את הקשרים בין ישראל לרוסיה ואת מדיניות רוסיה במזרח התיכון בכלל.

פוטין מגיע לישראל בתקופה שמעמדה של רוסיה במזרח-התיכון חלש מאי פעם ולמעשה היא מאבדת בו אחיזה. אירועי "האביב הערבי" הביאו לכך שרוסיה נתפסת כאחת המפסידות הגדולות: המשטר הערבי האחרון שנותר בן בריתם של הרוסים הוא המשטר המתפורר של בשאר אלאסד בסוריה; מדיניות רוסיה בעניין הסנקציות על איראן שתכליתה לעכב את יישומן לא סיייעה לה בלשון המעטה בזירה הבינלאומית והורידה את מעמדה אף באירופה; הגל האסלאמי במצרים, תוניסיה ולוב בודאי אינו מאיר פנים לרוסיה שנלחמה במשך שנים רבות בגורמים אסלאמיים באפגניסטאן וצ'צ'ניה ויצרה קשרים הדוקים עם משטרים ערביים דיקטטוריים חילוניים ואנטי-אסלאמיים כשל נאצר במצרים ושל אסד (האב והבן) בסוריה. לעומת פוטין, נשיא ארצות-הברית, ברק אובאמה, מרבה להיפגש עם גורמים אסלאמיים ובראשם פעילי תנועת "האחים המוסלמים", ובכך מרחיק את רוסיה עוד יותר מהזירה המזרח-תיכונית. התייצבותה של רוסיה לצד סוריה ואיראן ככלל מרחיקה אותה מהעולם הערבי הסוני, העוין כלפי איראן והרואה בה איום. אם ייפול (או כשייפול) משטרו של אסד, תיוותר רוסיה מבודדת כשהמאחז האחרון שלה במזרח התיכון הוא איראן.

                                              פוטין בביקורו בישראל - סימן לשינוי מדיניות?

ככל הנראה, ביקורו של פוטין בישראל נועד לפתוח דלת לעבר טיפוח יחסים טובים יותר עם ישראל, בהעדר פרטנרים פוטנציאליים אחרים עבור רוסיה במזרח-התיכון, אך אל לנו לשכוח כי רוסיה תמכה בצד הערבי בסכסוך הערבי-ישראלי במשך שנים רבות וחימשה את מדינות ערב בנשק מתוחכם לאורך שנים באופן שהסב אבדות רבות לכוחותינו. רוסיה גם היתה המדינה הראשונה שקיבלה אליה בזרועות פתוחות משלחת של ממשל החמאס לאחר השתלטות הארגון על עזה, ובכך העניקה לממשל החמאס הכרה בינלאומית. עם זאת, בחינה היסטורית של המעורבות הרוסית (ובריה"מ בעבר) במזרח התיכון יכולה ללמד שלא תמיד היתה רוסיה עוינת לישראל, שכן היתה בין המדינות החשובות שתמכו בהקמת מדינת ישראל באו"מ. התחברותה של בריה"מ לעולם הערבי לאחר מכן נבעה בעיקר מקשריה המתהדקים של ישראל עם ארצות-הברית, אותה ראתה כאויב מר, אך כיום, על רקע יחסי הכוחות בין המעצמות ועל רקע אירועי "האביב הערבי", נראה כי המצב מחייב את רוסיה להפגין יותר גמישות דיפלומטית.   

על רקע התחדדות המתחים בין ארצות-הברית ורוסיה, בעיקר בנוגע לנושאים הקשורים למזרח התיכון, יכולה ישראל למקם את עצמה כגורם מגשר בין שתי המעצמות. הסגנון המתעמת של פוטין כלפי ארצות-הברית שניכר לאחרונה במיוחד סביב הסנקציות על איראן וסביב תמיכתה של רוסיה במשטרו של בשאר אלאסד והגיע לשיאו לאחרונה כשמזכירת המדינה האמריקאית, הילרי קלינטון, הכריזה כי מסוקי תקיפה נמצאים בדרך מרוסיה לסוריה, בעוד שר החוץ הרוסי האשים את ארצות-הברית בהעברת נשק למורדים נגד משטרו של אסד, לא נראה מועיל לרוסיה והוביל להרגשה כללית כי חזרנו לימי "המלחמה הקרה". לפיכך, נשאלת השאלה: האם ישכיל פוטין בנסיבות אלה להשתמש בישראל ככלי אסטרטגי לצינון קונפליקטים עם מדינות המערב?