ההכרזה של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, על הסגת רוב הכוחות הרוסיים מסוריה, נתקלה בהפתעה ובפליאה רבה ברחבי העולם. בעיני רבים, ניתן היה לצפות שפוטין יסיים את המשימה, יכריע את מלחמת האזרחים, יעביר את המושכות לידי בשאר אלאסד, ואז יסיג את כוחותיו, אך הוא העדיף להחליט אחרת. המהלך מפתיע במיוחד לאור העובדה שגם האיראנים צמצמו מאד את נוכחותם בסוריה בחודשים האחרונים וישנן גם ידיעות שחיזבאללה מצמצם את נוכחותו בסוריה. כעת נראה שבשאר אלאסד נשאר כמעט לבדו חול המוני התושבים המקומיים והזרים המאיימים להפילו.
המהלך של פוטין טומן בחובו סכנה למשטר הסורי, אך אינו בלתי הפיך. פוטין אף ציין יומיים לאחר ההחלטה ש"רוסיה מסוגלת להשיב את הכוחות לסוריה בתוך שעות", כלומר אם יחוש שוב שהמשטר הסורי בסכנה ממשית, יוכל לתגבר את כוחותיו באופן מיידי.
אין לראות במהלך הרוסי קפריזה של מנהיג שאינו משקלל את צעדיו כראוי. לנגד עיניו של פוטין עומד קודם כל הניסיון האמריקאי בעיראק בין השנים 2011-2003 שגבה כארבעת אלפים הרוגים אמריקאים והוצאות כספיות שנאמדות ביותר מטריליון דולר. בסופו של דבר, הניסיון האמריקני המר העצים את הכאוס בעיראק והחליש את מעמדה האזורי והבינלאומי של ארצות-הברית. בניגוד לאמריקאים, פוטין העניק סיוע אווירי בלבד למשטר הסורי ולא נגרר לסיוע של כוחות יבשה (חוץ מ"יועצים" וייתכן גם יחידות קומנדו לפעולות יעודיות). את הלחימה היבשתית, הגובה מחיר דמים קשה, הוא השאיר לאנשי אסד, לאיראן, לחיזבאללה ולשכירי חרב שיעים, במיוחד מעיראק, הממומנים על-ידי איראן.
ייתכן שפוטין הבין שהלחימה בסוריה עומדת להתארך, והוא לא היה מעוניין להיגרר ללחימה ממושכת ולהוצאות הנלוות לה, אלא רק לוודא שהאופוזיציה לא מחסלת את משטרו של אסד.
אחד ההסברים למהלך של פוטין יכול להיות ההערכתו שעדיף לו שהמלחמה בסוריה תימשך לאורך זמן. המניע לכך יכול להיות חוסר רצונו של פוטין לאפשר לאיראן לחזק את מעמדה בסוריה ובאזור. על אף שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן סביב הרצון המשותף להשאיר את אסד בשלטון וסביב עסקאות נשק, לרוסיה עדיין אין אינטרס שאיראן תהפוך למעצמה אזורית.
ההערכה נוספת לקבלת ההחלטה היא כוונת פוטין להבהיר לאסד כי משטרו תלוי ברוסיה ולכן עליו ליישר קו עם המדיניות הרוסית במהלך המו"מ המתקיים בז'נבה.
הערכה נוספת היא הערכתו של פוטין שמלחמת האזרחים בסוריה על סף סיום, ולכן עליו לתת לאסד לירות את יריית הסיום למלחמת האזרחים במדינה ולאפשר לאסד לייחס לעצמו את הכרעת הקרב. דבר זה יוכל להתפרש כניצחון של המשטר הסורי על מתנגדיו ובכך לשפר את מעמדו הרעוע של אסד במדינה ולבסס את כוח ההרתעה שלו בהמשך.
אין ספק כי המצב הכלכלי ברוסיה מאד השפיע על קבלת ההחלטה: הכלכלה הרוסית בשפל נוראי - שער הרובל בשפל היסטורי לעומת הדולר בעוד שמחיר הנפט בשפל של שנים. עלות ההפצצות של מטוסי רוסיה בסוריה עלו בוודאי הון לרוסיה (כ-9,000 הפצצות בסך הכל) ואין בכוונת פוטין להקריב את הקופה הציבורית הרוסית למען בשאר אלאסד. מעבר לכך, פוטין מבין היטב שעמדה מאד חד-משמעית ומתמשכת של רוסיה לצד בשאר אלאסד ולצד איראן, עלולה להרחיק מרוסיה את סעודיה ומצרים, עימן מעוניינת רוסיה לפתח יחסים כלכליים ודיפלומטיים.
לסיכום, ההשלכות של המהלך של פוטין יכולות להיות טובות לישראל: התחזקות האופוזיציה כתוצאה מנסיגת הכוחות הרוסיים עשויה לעכב את ההכרעה במלחמת האזרחים בסוריה, הכרעה שעלולה לחזק את במשטר הסורי ואת איראן כמעצמה אזורית או לחילופין את גורמי הג'האד העולמי הסוני, הנאבק במשטר הסורי ועוין מאד כלפי איראן. כך שלמעשה, ככל שאויבינו עסוקים בלחימה זה בזה הם פחות פנויים לכוון את חיציהם אלינו.
נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין
המהלך של פוטין טומן בחובו סכנה למשטר הסורי, אך אינו בלתי הפיך. פוטין אף ציין יומיים לאחר ההחלטה ש"רוסיה מסוגלת להשיב את הכוחות לסוריה בתוך שעות", כלומר אם יחוש שוב שהמשטר הסורי בסכנה ממשית, יוכל לתגבר את כוחותיו באופן מיידי.
ייתכן שפוטין הבין שהלחימה בסוריה עומדת להתארך, והוא לא היה מעוניין להיגרר ללחימה ממושכת ולהוצאות הנלוות לה, אלא רק לוודא שהאופוזיציה לא מחסלת את משטרו של אסד.
אחד ההסברים למהלך של פוטין יכול להיות ההערכתו שעדיף לו שהמלחמה בסוריה תימשך לאורך זמן. המניע לכך יכול להיות חוסר רצונו של פוטין לאפשר לאיראן לחזק את מעמדה בסוריה ובאזור. על אף שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן סביב הרצון המשותף להשאיר את אסד בשלטון וסביב עסקאות נשק, לרוסיה עדיין אין אינטרס שאיראן תהפוך למעצמה אזורית.
ההערכה נוספת לקבלת ההחלטה היא כוונת פוטין להבהיר לאסד כי משטרו תלוי ברוסיה ולכן עליו ליישר קו עם המדיניות הרוסית במהלך המו"מ המתקיים בז'נבה.
הערכה נוספת היא הערכתו של פוטין שמלחמת האזרחים בסוריה על סף סיום, ולכן עליו לתת לאסד לירות את יריית הסיום למלחמת האזרחים במדינה ולאפשר לאסד לייחס לעצמו את הכרעת הקרב. דבר זה יוכל להתפרש כניצחון של המשטר הסורי על מתנגדיו ובכך לשפר את מעמדו הרעוע של אסד במדינה ולבסס את כוח ההרתעה שלו בהמשך.
אין ספק כי המצב הכלכלי ברוסיה מאד השפיע על קבלת ההחלטה: הכלכלה הרוסית בשפל נוראי - שער הרובל בשפל היסטורי לעומת הדולר בעוד שמחיר הנפט בשפל של שנים. עלות ההפצצות של מטוסי רוסיה בסוריה עלו בוודאי הון לרוסיה (כ-9,000 הפצצות בסך הכל) ואין בכוונת פוטין להקריב את הקופה הציבורית הרוסית למען בשאר אלאסד. מעבר לכך, פוטין מבין היטב שעמדה מאד חד-משמעית ומתמשכת של רוסיה לצד בשאר אלאסד ולצד איראן, עלולה להרחיק מרוסיה את סעודיה ומצרים, עימן מעוניינת רוסיה לפתח יחסים כלכליים ודיפלומטיים.
לסיכום, ההשלכות של המהלך של פוטין יכולות להיות טובות לישראל: התחזקות האופוזיציה כתוצאה מנסיגת הכוחות הרוסיים עשויה לעכב את ההכרעה במלחמת האזרחים בסוריה, הכרעה שעלולה לחזק את במשטר הסורי ואת איראן כמעצמה אזורית או לחילופין את גורמי הג'האד העולמי הסוני, הנאבק במשטר הסורי ועוין מאד כלפי איראן. כך שלמעשה, ככל שאויבינו עסוקים בלחימה זה בזה הם פחות פנויים לכוון את חיציהם אלינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה