נסיגת ארצות-הברית מעיראק - ההחלטה והשלכותיה

עד סוף החודש הנוכחי (דצמבר 2011) תשלים ארה"ב את נסיגתה מעיראק, לאחר שהוצאותיה מאז הפלישה במרץ 2003 האמירו לכטריליון דולר ולאחר שהקריבה 4,483 הרוגים (נכון לכתיבת שורות אלה) ועשרות אלפי פצועים. בזאת פורע הנשיא אובאמה את חובו לאומה האמריקנית, לאחר שהבטיח במסע הבחירות שלו כי ייסוג מעיראק. מעבר לעמידה בהבטחתו (דבר שבהחלט אין להמעיט מערכו), השאלה היא האם אובאמה קיבל את ההחלטה הטובה ביותר לארצות-הברית ולעולם, או שמא הוא מאפשר באמצעות הנסיגה את השתלטותה של איראן על מדינה זו?
                                                                 
בקבלת ההחלטה לסגת, אובאמה ללא ספק מציל חיים של חיילים אמריקנים רבים, אם כי מספר ההרוגים האמריקאים בעיראק הצטמצם בארבע השנים האחרונות באופן ניכר (בשנת השיא - 2007 - היו לכוחות הקואליציה 961 אבדות בנפש, רובם המכריע אמריקנים; ב-2008 ירד המספר ל-322; ב-2009 ל-160; ב-2010 ל-60 ; וב-2011 ל-58). מעבר לכך, הנסיגה תביא לחיסכון משמעותי בהוצאות הביטחון של ארצות-הברית, שכלכלתה סובלת מקשיים לא פשוטים. כמו-כן, באמצעות הנסיגה בולמת ארצות-הברית את הביקורת כלפיה, שכן נוכחותה בעיראק נתפסת על-ידי רוב העיראקים (וכפי הנראה גם האמריקאים) כלא לגיטימית, ושהייה לאורך זמן עלולה ליצור אנטגוניזם ועוינות מצטברים כלפי ארצות-הברית הן בעולם והן מבית.

לעומת זאת, נראה כי באמצעות ההחלטה לסגת ארצות-הברית מותירה את עיראק כמדינה חלשה לעומת שתי שכנותיה (איראן ותורכיה), באופן שמחייב את עיראק "ליישר קו" עם אותם משטרים. הנסיגה מהווה הישג לאיראן, שרואה בנסיגה האמריקאית הזדמנות להעצמת מעמדה האסטרטגי בעולם. רבים מהפוליטיקאים בעיראק קשורים לאיראן בקשר הדוק וישנן עדויות ש"משמרות המהפכה" האיראניים שולטים בעיראק בפועל מאחורי הקלעים. תורכיה, לעומת זאת, מפרה השכם וערב את הריבונות העיראקית בשטח כורדיסטאן (בחלק העיראקי שלו הנהנה מעצמאות בפועל מאז 2003). בנסיבות אלה, כשמולה שתי שכנות חזקות, תתקשה עיראק להציג אג'נדה דמוקרטית, חופשית ועצמאית. נוכחות ארצות-הברית בעיראק, שאיפשרה עד עתה לראשי השלטון בעיראק לתמרן בין ארצות-הברית ואיראן, לא תשאיר לעיראקים הרבה ברירות, אלא להתאים עצמם למצב החדש ולהתקרב לאיראן וייתכן גם לתורכיה.

אם נשווה את נסיגת ישראל מלבנון לנסיגה האמריקאית מעיראק, נראה כי הנסיגה מלבנון הובילה לצמצום מספר הנפגעים הישראלים ולעליית הלגיטימיות הבינלאומית של ישראל לתקוף את חזבאללה (בעוד שבזמן המלחמה הצטיירנו כפולשים/כובשים). עם זאת, התחמשות חזבאללה והשתלטותו בפועל על המדינה הלבנונית בחסות איראן, היא משוואה שמנבאת רעות לעיראק. באופן זה, יוכל מקתדא אלצדר (חסן נצראללה העיראקי), או מישהו בצלמו, להפוך את עיראק לזרוע נוספת של איראן, ולכך השלכות הרות גורל על מעמדה האסטרטגי של ארצות-הברית. הדבר קשור גם להיבט הפסיכולוגי של הנסיגה, שכן ארצות-הברית נתפסת יותר ויותר על-ידי אויביה, ובהקשר זה איראן, כמעצמה בדעיכה, דבר שיאיץ באויביה להכות בה בהמשך.

יש לציין כי אובאמה רצה להשאיר בעיראק 5,000-3,000 אמריקאים ככוח מסייע לכוחות העיראקיים, אך הפוליטיקאים הבכירים בעיראק, שהיו מעוניינים בכך, סרבו בסופו של דבר להצעה, כדי שלא להיחשב כעושי דבריהם של האמריקאים וככאלה המוותרים על ריבונותה של עיראק, דבר שהיה מחליש את מעמדם בקרב הציבור העיראקי.

לפיכך, ניתן לקבוע כי להחלטה הן השלכות חיוביות על ארצות-הברית ועל העולם המערבי, והן השלכות שליליות. ארצות-הברית תיאלץ בנסיבות אלה להגביר את נוכחותה במפרץ, כדי לחפות במקצת על העדר נוכחותה בעיראק, להקשות על המשטר האיראני בכל דרך מלהרחיב את ההגמוניה שלו באזור ולחזק את קשריה עם תורכיה כבעלת ברית אסטרטגית, דבר שאינו פשוט כלל וכלל בימינו.